~אליאנה~התעוררתי שידו של ליבר הורידה את ידי שנחה עליו. הוא מתכוון לקום.
״אל תלך עדיין.״ לחשתי אוחזת בו בחוזקה.
״מתי קמת ?״ שאל ונישק את סנטרי.
״עכשיו.״ מלמלתי.
הוא חיבק אותי ולחש ״אשאר עוד קצת.״שהתעוררתי שוב המיטה לצידי ריקה.
התיישבתי ונתתי לאצבעותי לגעת בכרית הריקה שלו.
גררתי את עצמי לעמידה וניגשתי אל חדר הרחצה שלו.נשענת על הכיור ומביטה בעצמי.
מבחינה בסימונים הכהים על עור צווארי.
ומבחינה בעיניי העייפות.
צעדתי לחדרי והתארגנתי.
לבשתי טרניג ארוך וחולצה ארוכה. מרגישה עטופה ולא חשופה.הלכתי ברישול אל המטבח מתיישבת ליד השולחן ומביטה באייבי שמרימה גבה לעברי.
״אני חושבת שקפה לא יזיק לך.״ אמרה מצביעה על המכונה לצידה.
חייכתי. ״כן, זה היה נהדר.״
״את נראת נורא.״ אמרה והניחה את הכוס מולי.״אני יודעת..״
״זה נראה כאילו לא ישנת כל הלילה או לילות אחרים.״
חייכתי אליה לוגמת מהכוס החמה, ״האמת זאת הייתה השינה הכי טובה שלי בתקופה האחרונה.״
״אז למה את נראת ככה ?״ שאלה.״כי, שם לא ממש ישנתי.״ אמרתי והיא כבר הבינה שאני מדברת על המועדון.
״איך את עכשיו ?״ שאלה בזהירות.
״מנסה להדחיק.״״במועדון קרה משהו ? אליאנה ?״ שאלה והתקרבה אליי.
בלעתי את רוקי, ״אני מעדיפה לשכוח מהימים האלו.״
״אני מבינה.״ אייבי חייכה אליי.הבטתי בה בדממה והיא הביטה בי.
״אליאנה.״ ג׳ון קרא בשמי ברגע שנכנס אל המטבח.
הבטתי בו בשאלה.
״איך את הבוקר ?״ שאל נשען על השולחן ורוכן לצידי.
מצמצתי, ״אני בסדר..״
״אני מצטער שנאלצת לעבור את כל זה רק בגלל ליבר.״ אמר והעלה חיוך על שפתיו.הבטתי בו מופתעת. ״אתה רציני?״ שאלתי.
הוא צחק וקירב את אייבי אליו. ״ברור ליבר עקשן כזה.״״אני שומע אותך.״ ליבר אמר ושמעתי את דלת הבית נסגרת.
העלתי חיוך על שפתיי ומיהרתי להעלים אותו שהופיע מולי.~ליבר~
״את רעבה ?״ שאלתי את אליאנה לאחר שנכנסתי הביתה.
״אני שותה קפה.״ אמרה מרימה את הכוס.
״קפה זה לא אוכל.״
חיוך קטן עלה על שפתיה היפות. ״אני בסדר.״
אם לא אייבי וג׳ון הייתי מטיח את שפתיי בשלה בהנאה.הנייד צלצל ועניתי.
״כן ?״ שאלתי והבטתי בעינייה הגדולות של אליאנה מולי.״ליבר אנחנו צריכים לדבר.״ קולו של פאולו נשמע.
נאנחתי, ״אני כבר מגיע.״
הבחנתי בפניה של אליאנה והחיוך נעלם.
״אתה כבר הולך ?״ שאלה.
״אחזור לפני שתשימי לב.״
היא הנהנה אליי בשקט.
YOU ARE READING
רסיסים של טירוף
Romanceמשוגעת, מטורפת, מסכנה המילים האלה רודפות אותי כמעט בכל יום. המבטים המרחמים , העזרה האין סופית שניסו לתת לי. על הכל עבדתי קשה כדי שישכחו ממני. שהכל יעלם. אני בעצמי כמעט שכחתי. אבל מסתבר שהחיים רעים מידי. והינה שוב זה קרה, הגורל האכזר שלי. שוב כ...