רסיסים של טירוף

פרק ~18~ טובעת

~אליאנה~

ליבר התעלם ממני ופשוט דיבר בנייד שלו במשך כל הארוחה.
הבחנתי בצללית שלו מעבר לחלון בזמן ששטפתי את הכלים.
״בטח יש לו איזה שיחה חשובה אם הוא בחוץ כל כך הרבה זמן לא ?״ אייבי הסיטה את הווילון והציצה עליו.

חייכתי שהיא סגרה את הווילון. ״הוא כועס עלי.״ אמרתי את המובן מאליו.
״ברור שהוא כועס עליך.״ אמרה.
קפאתי והבטתי בה.
״ברצינות? לא קלטת איזה פרצוף עשית שהיינו בסירה ?״ שאלה.
״לא, איזה פרצוף עשיתי ?״
״כאילו את מפוחדת אולי מבוהלת ?״

״אז הוא כועס כי הוא חושב שאני מפחדת ממנו ?״ שאלתי.
אייבי הרימה כתפיים. ״אולי הוא לא הבין נכון. פשוט תדברי איתו.״
״הוא כועס וישן בחדר אחר, אני לא רוצה לישון לבד.״ רטנתי.
״אז אתם כבר ישנים יחד אע ?״ אייבי התעלמה מה בעיה המרכזית.

סגרתי את הברז. ״זה לא מה שאת חושבת.״
״אע זה לא?״ הסיטה את שיערה הבהיר הצידה וחייכה אליי.
השפלתי מבט, ״הוא פשוט עוזר לי לישון יותר טוב.״
״כן כן רק עוזר לישון..״ חייכה.
דלת הבקתה נטרקה והבחנו בליבר נכנס פנימה.

״נו, דברי איתו ועזבי את אלו כבר..״ אייבי לקחה את הצלחת שהחזקתי.
הבטתי בה בחשש.
״נו לכי כבר מה את עומדת!״ דחקה בי.
נשמתי עמוק וניגבתי את ידיי במגבת. ״בסדר..אנסה..״

ליבר התיישב על הספה ודיבר עם ג׳ון. התקדמתי לעברם ונעמדתי לצידו.
הוא הביט בי בשאלה וג׳ון הרים גבה.
״הכל בסדר.. ?״ שאלתי מאגרפת את ידיי מרגישה מטופשת כל כך.
״למה שהכל לא יהיה בסדר ? ליבר ענה בשאלה בקושי מיישר אליי את עיניו.
הנהנתי והתחרטתי על זה שאני כזאת דבילית.
הסתובבתי וחזרתי למטבח.

״נו ? מה הוא אמר?״ אייבי שאלה בסקרנות.
״שאני דבילית.״ גררתי את אחד הכיסאות וצנחתי לתוכו.
״לא הבנתי.״ הביטה בי בשאלה.
״כלום הוא לא אמר כלום... פשוט עזבי אשן לבדי.״ השלמתי עם המרחק שהוא יוצר.
״אז את מוותרת ?״ שאלה.
מצמצתי ״הוא זה שמתנהג ככה לא אני, אני לא עשיתי כלום.״ אמרתי.

ישבתי על המיטה מביטה בחושך דרך החלון. מבינה שזה הלילה השני ברציפות ללא שינה.

קמתי צועדת היישר לחדר של ליבר.
הבטתי במסדרון הארוך מנסה להבין מאחורי איזה דלת הוא נמצא.
פתחתי דלת אחר דלת אך החדרים רקים.

עד שלבסוף מצאתי את חדרו. אך גם הוא ריק.
התיישבתי על המיטה שלו תוהה לאן הלך.
חזרתי לחדרי ולבשתי מעיל. לא קר אבל לא רציתי לצאת ככה לבחוץ.