רסיסים של טירוף

פרק ~26~ להחזיק אותך חזק

~אליאנה~

כואב לי כל כך עד שאני לא מצליחה לזוז.
בקושי מצליחה לנשום. הנשימות שלי מרעישות.
אני לא מצליחה להתרומם או אפילו להזיז את אצבעותיי.
אני גוססת ומודעת לכך.

פאי שוכבת לצידי ומביטה בי עמוקות.
״תברחי..״ לחשתי לה.
״גם אם הייתי רוצה אין לי אך.״ לחשה.

עצמתי את עיניי נותנת לחשכה להשתלט שוב.
״אליאנה...״ פאי מנערת את גופי.
״אל תעזבי אותי כאן.״ לחשה ועינייה הביטו בי באימה.

״אני..רוצה.. שתברחי..״ בקושי לחשתי מבין שפתיי.
צעדים נשמעו מחוץ לחדר ומייד עצמתי את עיניי.

שיחשוב שאני לא בהכרה.
הוא חוזר כל כמה שעות ומכאיב לי. גופי מתפרק לאט לאט.

שמעתי את צעקותיה של פאי אך אין דבר שאני יכולה לעשות.
עיניי כואבות אפילו מניסיון להיפתח.
פתחתי את פי וניסיתי לנשום עמוק.

הדבר היחיד שמחזיק אותי הוא ליבר.
אני מנסה לחשוב רק עליו. מנסה להאחז בו.

~ליבר~

״מי אמר שהיא נמצאת בפריז בכלל ?״ ג׳ון שאל בזמן שאנחנו על המטוס.
השענתי את ראשי על הכיסא ותופפתי על רגליי בחוסר סבלנות.
״היא חייבת להיות שם.״ אמרתי.

״היא תהיה שם רק תרגעו.״ אייבי נעצה בג׳ון מבט זועם.
״אולי אצור קשר עם קארל.״ אמרתי מרגיש שמשהו רע קרה.
״אחיך לא ימצא אותה.״ ג׳ון אמר.
הנהנתי. ״לעזאזל.״ אמרתי ואגרפתי את ידיי.
״אני מקווה שהיא תהיה שם.״ אייבי אמרה בלחץ.

לא חיכינו וברגע שהמטוס נחת נסענו לכתובת שלה.
עמדנו מול בניין דירות קטן.
״כאן היא גרה?״ ג׳ון שאל שכבר הספקתי לעלות במדרגות.
לא עניתי לו ופתחתי את הדלת.
מבחין בבחור מבוגר מביט לעברינו בבהלה.

נעצרתי מולו שהבחין בי.
״אסור לי להכניס כל אחד לכאן.״ אמר.
אייבי הידקה את אחיזתה בידי וג׳ון הרים גבה נועץ בנו עיניים.
״אנחנו כאן כדי לבקר מישהי.״ אמרה עם חיוך רחב.
ג׳ון נאנח ואני ניסיתי לחייך כמוה.