רסיסים של טירוף

פרק ~23~ לא הולכת

~אליאנה~

אני רצה הכי מהר שאני יכולה.
רגליי היחפות זועמות עלי על כך שאני פוגעת בהן ופועמות בכאב.
הבטתי סביבי רואה את הבית העצום של ליבר.
וממהרת וחוצה את החצר. פותחת את השערים בחוזקה.
כביש אפר נגלה מולי ועצים רבים לצידיו.
ואני רצה.

רצה קרוב לעצים כך שאף אחד לא יבחין בי.

אני רצה כמו אוחזת טירוף מרגישה בקוצים ודרדרים תחתי ובזיעה הקרה שעל עורי.
מביטה לאחור בכל פעם באימה.
שיערי מסתיר את ראייתי ומעדתי מתגלגלת על האדמה הלחה.
״שיט..״ מלמלתי מתרוממת מביטה בזרועותי החבולות ומרגישה בכאב חד ברקתי.

נושפת ורצה הכי מהר שאני יכולה.
אין דרך חזרה מזו אליאנה אם הוא ימצא אותך הוא יהרוג אותך. לא, הוא לא יפגע בי.

הוא יהרוג אותך אם יחשוב שאת מסכנת אותו.
הרי ליבר הוא רוצח לא ?
לירות כדור בליבי באמצע יער בשעות בוקר המוקדמות.
ולקבור את גופתי באדמה מבלי שאף אחד יבחין בכך.

המועדון קרוב לכאן אני זוכרת שלא נסענו הרבה.
אני חייבת להגיע לעיר לבקש עזרה.
טיפות גשם החלו לטפטף ולהרטיב אותי. שוטפות ממני את הזיעה ואת הבוץ.
אפילו את הדם שהחל לזלוג.

נעצרתי במפתיע מביטה לאחור.
אולי כדי שאחזור אולי ?
המילים שלו החלו לחדור אל ראשי שוב ושוב.

״ואז מה תעשי ? תנעלי את עצמך באיזו טירה ?
ואז מה ? תחיי כך ?״

נשפתי והתחלתי לבכות.
״טיפשה אחת!״ צעקתי ונתתי לעצמי מכות בראש.
״תפסיקי להיות כזאת!״ צווחתי באימה.
״את כזאת טיפשה!״ יבבתי ואחזתי בעץ הקרוב אליי.