רסיסים של טירוף

פרק ~24~ ממש מתחת לאף

~ליבר~

שיצאתי מהרכב הבחנתי בכך שהדלת פרוצה.
קודם, אחרי שיצאתי מהבית ג׳ון ואייבי רבו. לא התעניינתי יותר מידי בריב האדיוטי שלהם.
רק רציתי ללכת.

המילים של אייבי השפיעו עלי.
השפיעו ממש. הייתי צריך שעות ארוכות כדי להירגע.
כדי לדעת מה אני רוצה.
אם אני רוצה את אליאנה או שלא באמת אכפת לי.

היא נפגעה ממני ואני מבין את העקרון.
אני מחזיר אותה לאחור. אני עושה דברים שהיא עצמה חוותה.
דברים רעים.
נשמתי עמוק נכנס הביתה וסוגר אחרי את הדלת.

ג׳ון הסתובב במעגלים ואייבי ישבה על הספה ונראת שבורה לגמרי.
נעצתי בשניהם מבט.
״נרגעתי..״ הודעתי. ״היא יכולה להישאר אם לא תתנהג בטיפשות.״
ג׳ון הביט בי עם מבט מוזר.
״ליבר תקשיב...״ הוא החל לומר אך העברתי את עיניי על אייבי.
״מה קורה את לא אמורה לנשום לרווחה?״ שאלתי אותה.

״היא לא כאן..״ לחשה והביטה בי בדממה.
מצמצתי מביט בשניהם ומבין בדיוק למי היא התכוונה.
צעדתי במהירות אל חדרה של אליאנה. פותח את הדלת בחוזקה מביט בחלל הריק.
כל הדברים שלה כאן. אין מצב שהיא תעזוב.
היא לא תעזוב אותי.

פתחתי את חדר האמבט שלה.
לא לא לא.
התקדמתי לחדרי פותח כמעט כל דלת ודלת בבית.
אך רעש הגשם השוטף בחלון לצידי מבהיר לי שהיא בחוץ. היא לבדה.
היא עזבה אותי.

היא תמיד אמרה את זה. כך שאני לא צריך להיות מופתע.
בלעתי רוק והבטתי מולי במראה.
עיניי אדומות ודמעות זולגות על לחיי.
התיישבתי על המיטה מעביר את ידיי על ראשי.

נשמתי עמוק שוטף פנים וחוזר אל הסלון.
״ליבר מה אתה רוצה לעשות ? שנתקשר ל...״ ג׳ון החל לומר במהירות.
״לא עושים שום דבר.״ אמרתי ברוגע.
אייבי הביטה בי המומה.
״שום דבר?״ ג׳ון שאל ומביט בי בשאלה.

״היא רצתה ללכת והינה הייתה לה הזדמנות.״
״מה אם פתאום המשטרה תגיע לכאן!״ ג׳ון השתולל לגמרי.
״נעדרתי לשעות ארוכות. ואני לא רואה כאן איש.״
״אז ככה תתן לה ללכת?״ אייבי שאלה.

״מה את רוצה שאמשוך אותה מהשיער? היא לא רוצה אותי היא בחרה לעזוב!״
״היא לא רוצה את הכלא הזה ליבר.״ אמרה.

נעצתי בה מבט. ״אני לא הולך אחריה אם זה מה שאת חושבת! זה לא איזה סיפור אגדה. ואני לא פאקינג נסיך על סוס.
אם היא בחרה לעזוב! אם היא בחרה לרוץ בגשם הזה ולמות מקור זאת בעיה שלה!״ צעקתי והרגשתי שאני מאבד שליטה.