Fake marriage 〉Harry S - Hebrew

72

קסידי מסיטה את הרכב מהכביש אל הצד ואנחנו יוצאים ממנו.

זה היה כביש טיפה מחוץ לעיר, כמעט ואין כלום מסביב חוץ משטחים פתוחים. אני יכול לתאר לעצמי כמה זמן לקח עד שמישהו שם לב שהיה פה בן אדם גוסס.

"בכביש הזה זה קרה. מצאו את המכונית של אבא שלי שם בערך.", היא אומרת ומצביעה.
"הוא כנראה התכוון לחצות את הכביש הזה כדי להגיע לשם אל תחנת הדלק" היא אומרת ומצביעה לעבר הצד השני.

"אבל הארי, בבקשה. זה קרה ממזמן, אני לא רוצה לחזור לחשוב על זה.״ היא מוסיפה.
"אני חייב לנסות...לראות, להבין..." אמרתי, סורק את המקום בעיניי.

"המשטרה כבר ניסתה כל דרך. אין אפילו כיוון, פשוט מצאו אותו פצוע קשה על הכביש. אין שום עדים או רמזים. שום כיוון", היא ממלמלת.

"ואיך יכולים להיות כל כך בטוחים שזו הייתה תאונת דרכים?"

"אבא שלי אמר משהו על מכונית שפגעה בו. הוא לא זוכר דבר יותר מזה. איך הרכב נראה, אם זה היה נהג או נהגת. שום דבר."

אני מתחיל ללכת בצידיי הכביש, מנסה לדמיין לעצמי את התאונה.

הכביש היה מעוצב בצורת ספירלה ובין כל צד שיחים וחולות. הוא היה ממוקם באיזור הררי מעט ובצד היותר צפוני לכביש מבנים היו ממוקמים על ההר.

אני מנסה לדמיין את הרכב של אלי חונה ברשלנות ממש בצידיי הכביש השני. הוא חוצה ברגליו את איזור החולות והשיחים, מתחיל לחצות את הכביש הריק ואז מכונית עוברת בפוגעת בו. מעיפה אותו רחוק יותר אך על אמצע הכביש, סוטה הצידה ומיד לאחר מכן ממשיכה בנסיעה רגילה, לא מציעה שום עזרה.

ואני לא יכול לדמיין את זה.

הכביש כל כך רחב, ארוך, ברור. איך אפשר שלא לפספס מכונית שעוברת פה בפעם בעשר דקות ואדם שהולך עליה?
זה נשמע לי לא הגיוני.

"שום דבר לא מסתדר לי בראש", מלמלתי, מעביר את ידיי בשיערי.

"אני החלטתי לשכוח מזה. אני לא רואה שום דרך לפיתרון כאן. אני אפילו חושבת שהנהג שכח מזה בעצמו", היא עונה.

"אני מבטיח לך שאני אמצא משהו. אפילו את הדבר הקטן ביותר! בשבילך ובשביל אבא שלך. אוקיי?", שאלתי.

היא הנידה בראשה.
"קסידי, בבקשה"
"אל תכניס את עצמך לשם. חוץ מזה, המשטרה-"
"לעזאזל עם המשטרה. הם טיפשים, הם לא רואים מעבר למוח שלהם הקטן והמצומק שלהם!"

נאנחתי.
"תתני לי לנסות.״
״לא״, היא משיבה.

בחנתי שוב את האיזור, מסתובב סביב עצמי באיטיות ומחפש משהו קטן באופק.
"ומה עם כל המבנים האלו שם למעלה. אולי אחד מהם ראה שם משהו?"
"זה מקום מיושב לא ממזמן. לפני שלוש שנים רוב הדיירים עוד לא התיישבו. אבל אלו שכן כבר נשאלו, גם הפועלים. זה רחוק מידיי, אי אפשר להבחין בכזה דבר."

"ואיך מצאו אותו, את אלי?"

"אנחנו לא בדיוק יודעים כמה זמן לקח עד אז, אני משערת שחצי שעה, אבל עברה פה מכונית שמצאה אותו והזעיקה עזרה", היא ממלמלת.

"הוא דיבר איתי שעתיים לפני שהודיעו לי להגיע לבית החולים." היא מוסיפה ואני מהנהן.

אני שוב בוחן בסיבוב את האיזור.
"אתה רואה? הארי, די, אל תקשה על עצמך" היא נוגעת במרפקי.

"אני יודע, אבל... חייב להיות משהו", לחשתי, מסתכל על הנעליים שלי.
קסידי נאנחת ואז מיישרת את עצמה.
"הנרי", היא אומרת.
"יש את הסמל הנרי, מתחנה סי, הוא היה אחראי לחקור על מקרה" היא מסבירה את עצמה.

"אנחנו יכולים לנסוע לשם. אולי הוא ייסדר לך קצת דברים בראש", היא אומרת ואני מהנהן.

"כן, זה יכול לעזור. איפה התחנה נמצאת?"
"מרחק של קצת פחות משעה מפה" היא עונה ואנחנו נכנסים לרכב.

חגרנו את עצמנו וקסידי התחילה לנסוע בחזרה לעיר.

"השוטר הזה...הנרי, כמה זמן הוא חקר את המקרה?", שאלתי.
"כמה חודשים. הם ניסו הכל, לא יצאו משם הרבה דברים." היא אומרת.
"הרבה דברים? זאת אומרת שהיו קצת?"
"הם בדקו כמה נהגים שיכורים עצרו באותו היום בעיר, אבל אף אחד מהם לא נעצר אפילו קרוב למקום התאונה. הם שאלו את אבא שלי המון, כל פעם שהמצב שלו השתפר מספיק בשביל תשאול של כן ולא. הם חסמו את הכביש במשך כמה ימים כדי לחפש משהו אבל זה היה מיותר לחלוטין. היה שם אפילו בול עץ שקרס שחיפשו עליו טביעות או כל דבר אחר, אולי בכלל מישהו כרת את העץ וזה פגע בו. אני לא יודעת, הארי. ניסו כל דבר. יש גם במורד ההר תחנת דלק, היו בה מצלמות אבטחה אבל הן לא היו מכוונות לאיזור ההוא בכלל. הם בכל זאת בדקו את הצילומים של אותו היום, אבל לא היה שם משהו חשוב, כי שוב, האיזור לא נקלט במצלמה. לא היה שם משהו חריג", היא אומרת ואני מהנהן.

"אין שום קצוות לאירוע הזה. למה שקרה שם. למה הם מסיקים שזה היה דווקא נהג שיכור?", אני שואל.

"הכביש הזה הוא כביש חזרה והגעה שעומד על אותו נתיב של בר גדול במרחק עשר דקות משם, אז אולי אנשים שגרים בעיר חזרו משם ונהגו שיכורים. אני באמת לא יודעת הרבה, אולי הנרי יוכל לענות לך על כל השאלות", קסידי משיבה.

״אשמח לפגוש אותו אז.״