Fake marriage 〉Harry S - Hebrew

3

כשנכנסתי בפעם השלישית למשרד של בן השבוע, הבנתי כמה דברים שלא הבנתי בפעמים הקודמות על הנישואים המזוייפים האלו.

המשרד היה מבולגן ומלא בצבע טרי וארגזים.

"מצטער על אי הנוחות, המשרד בשיפוצים" הוא מלמל והתיישב בכיסא העור השחור שלו, ואנחנו בכורסאות מולו.

וכשאני אומר 'אנחנו' אני מתכוון אליי ולקסידי. או שאני צריך לומר קלארה?

"אתה בטח שואל למה אתה נמצא כאן אחרי שכבר היית פה אתמול." בן אמר ושילב את ידיו ובחן אותי כמו תמיד.

"קלארה לא שואלת את זה גם?" אמרתי והבטתי בה.

"אני כבר יודעת הכל על העסק הזה. ותקרא לי קסידי." היא מפצירה, נאנחתי.

"בסדר, בסדר. למה אני נמצא כאן?" שאלתי לבסוף.

בן וקלארה, סליחה. קסידי, החליפו ביניהם מבטים לבסוף בן אמר: "אנחנו צריכים לסגור תאריך פרסום על הזוגיות שלכם בפומבי, ולקבוע תאריכים לחתונה וכאלו דברים"

"החתונה מזוייפת, נכון?"

"לא הארי, טיפש. יעלו עלינו. מה אתה חושב, שאפשר לזייף כאלו דברים ואף אחד לא ידע? החתונה חייבת להיות אמיתית," קסידי אמרה והעברתי את מבטי לבן, הוא הנהן כהסכמה.

פערתי את פי ונשענתי אחורה.

"אלוהים, בן. זה לא היה כתוב בחוזה!"

"החוזה שלא קראת? פשוט חתמת עליו" הוא אמר בציניות והעברתי את אצבעותיי בשיערי בפראות.

כן, כי אני כל הזמן סומך עלייך, אידיוט.

"קסידי, את יכולה לתת לנו רגע?" מלמלתי והיא הנהנה וקמה, מעבירה את ידיה על גבי בליטוף ויוצאת מהחדר.

נעמדתי על רגליי ונשענתי על השולחן של בן.

"לעזאזל, מה זה צריך להיות? אם היית אומר לי לפני בחיים לא הייתי חותם-"

"היית חותם על החוזה הזה בכל מצב, הארי! ברצון או בכוח." הוא נדחף באמצע המשפט.

"אני לא מוכן להתחתן איתה, אני מתעב אותה ובנוסף לזה- אבא שלי ישנא אותי. אתה יודע שיש בינינו חרא יחסים!" אמרתי מנסה להימנע מתנועת ידיים מוגזמת.

"אתה כל הזמן פתאום מנסה להרשים אותו ולגרום לו לאהוב אותך. לא הכל עליו! יש לך קריירה לדאוג לה!"

אני מביט בו במבט של כעס ורחמים.

מחכה לתגובה שלו.

לרמז קטן.

הוא רק ישב שם ובהה בי, הזיז את כיסא הגלגלים מצד לצד בתנועות סיבוב.

"אני מבין שלהסתיר ממך דברים נוספים לא יועיל בכלום"

"הו, מצויין!" קראתי בפליאה, " יש עוד דברים שלא ידעתי עליהם אדוני הנכבד?" אמרתי בטון כבד ובן רק חייך.

"כל העניין הזה סודי לחלוטין. חוץ ממני, ממך, ומקסידי אף אחד לא יודע שכל זה מפוברק לגמרי. וחייבים להשאיר את זה ככה" הוא אמר.

בסך הכל הסתכלתי עליו בחזרה ושתקתי לכמה שניות.

יצאתי מהמשרד בכעס, טורק את הדלת.

וממש בפנייה שמאלה במסדרון, יש ברזיית מים. לקחתי כוס פלסטיק ומזגתי לעצמי מים קרים.

"אני מבינה שהשיחה ביניכם לא הייתה ידידותית במיוחד." שמעתי קול עוקצני אומר מאחורי, הסתובבתי לדמותה של קסידי.

הנה אני בוער. רותח.
מרגיש כאילו חבטו בי מהרגע שיצאתי מהמיטה הבוקר והאישה הזו מתעללת בנפש שלי ברצון שלי להישאר שפוי.
"מה המטרה שלך בכל זה? את מנסה להרוס לעוד סטיילס את החיים?" אמרתי והיא רק הביטה בי.

"אתה בטוח שאני זו שהורסת לכם את החיים? ולא הסטיילס הגדול בפני עצמו?", היא אמרה בקול מתגרה והסתובבה לכיוון היציאה מהמבנה.

צעדתי אחריה בצעדים נוקשים, תפסתי במרפק שלה וסיבבתי אותה אליי.
מסתבר שאני לא יכול לשמור על העשתונות שלי. לא ליידה.

היינו קרובים, והפנים שלנו בחנו אחד את השני בקפידה.
כולי מתמלא שנאה.

"את לא מעניינת אותי. את מגעילה אותי. ולא משנה כמה תנסי- אני בחיים לא אגרום לתוכנית שלך, מה שהיא לא תהיה, לעבוד" אמרתי והפניתי אליה את גבי.

"מה, כי אתה יותר חכם ממנו?"
היא משיבה אך אני מתעלם ומסתלק משם במהרה.

יצאתי מהמבנה נסער וכועס, שלפתי מהכיס שלי את מפתחות הרכב ונכנסתי אליו. ראיתי את קסידי נוסעת מלפני ברכב השחור והגדול שלה. הרכב שהיא קנתה בכסף של אבא שלי.