Fake marriage 〉Harry S - Hebrew

62

כשאני מתעורר והצד הימני במיטה ריק אני כבר יודע שקסידי התעוררה והתחילה להכין ארוחת בוקר.
אני קם בעצלה וצועד לכיוון המטבח, מריח ריח של בצל.

"אני מכינה חביתות ירק", היא אומרת.
אני משפשף את עיניי ומהנהן.
"יפה לך", השבתי.

"אתה לא מתכוון...לשטוף פנים או משהו כזה?"
חייכתי והלכתי לחדר האמבטיה.

כשיצאתי, החביתות היו מוכנות וישבנו בשולחן. והיא מולי.

אני חושב שהכל בסדר בינינו. חוץ מהמבוכה הענקית, כן?

אחרי אתמול פשוט חזרנו הביתה בלי לומר מילה. ונרדמנו.

המזלגות והסכינים עשו רעשים כל כך מעצבנים, מה שהפך את הסיטואציה, משום מה, לשקטה ומביכה יותר.

מרוב שהיה שקט יכלו לשמוע את הלעיסות והבליעות שלנו. ואת הנשימות שלנו.
בלי רעש הסכ"ום גם יכולתי לשמוע אותה ממצמצת בטח.

עד כדי כך, כן.

"אתה נפגש עם בן היום?", היא שאלה. תודה לאל, למישהו מאיתנו יש אומץ לדבר.
"לא, למה?"
"סתם. חשבתי"
"כתבתי שירים ושלחתי לו אותם במייל. הוא כבר קבע תאריך להקלטות אז עד אז אני בחופש" מלמלתי.
"ומה עם התכנית אירוח?" קסידי שואלת.
"הם היו אמורים ליצור קשר עם בן." אמרתי, לוגם מהשתייה.

ואז עוד פעם הדממה הזו.

"שמעת משהו מאבא שלך מאז הארוחה המשפחתית?", היא שואלת.
אני מעדיף את הדממה מעכשיו.

הנחתי את המזלג על השולחן.
"לא", השבתי בפשטות.
"אני תוהה אם כדאי לי להחליף מספר כדי שלא ייטרח ויתקשר אליי, אבל אני יודע שהוא ימצא אותי בכל מקרה" אמרתי.

"אז אני מבינה שאתה לא עושה היום כלום?"
מה את מתכננת שם?

"לא, כנראה" אמרתי.
היא קמה ופינתה את הצלחות שלנו.
"היית פעם בספארי?" היא שואלת.
מאיפה היא הביאה את זה?
"כל יום במשך כל הילדות שלי" עניתי והיא פרצה בצחוק.

"אני לא מוכן לראות את דס במשך כל היום, באמת, קסידי!" אמרתי ושנינו צחקנו.

"אבל הוא יהיה בתוך כלוב. ואנשים יעמדו מסביבו ויזרקו עליו אוכל. זה משעשע" היא משיבה.

"יודעת מה, מצד שני..." מלמלתי והיא מביטה בי בציפייה.

"תשמעי, זו התעללות. אבל אני אדמיין את דס במקום החיות ואני אסתדר" אני משיב לבסוף והיא מחייכת.