כשסיימנו לבחור את התלבושות שלנו לחתונה, קלודט, העוזרת של פרנסוואה שהיא גם מעצבת השיער, הראתה לי כל מיני סגנונות של תספורות שיער ולקסידי תסרוקות שונות ואיפור.
היא חשבה שזה לגמרי יחמיא לי להבליט את התלתלים שלי ולא להחליק אותם. אבל היא וקסידי הסכימו שצריך לקצר אז כנראה שאני גם אסתפר על הדרך.
פרנסוואה חשב שזה יהיה רעיון נהדר אם קסידי תצבע את השיער שלה, אבל קלודט מחתה והציעה תוספות שיער כדי שיהיו להם יותר אופציות של תסרוקות. כי עם השיער הקצר של קסידי אי אפשר 'ליצור' המון.
הם הראו לה תמונות של בנות מאופרות מ''תקיית העבודות'' של קלודט, שהן היו דוגמניות או ניצבות שקלודט איפרה, במיוחד איפור כלות שקסידי הייתה צריכה לבחור איזה סגנון היא רוצה, ואז ביחד עם המתמחות של קלודט (מצחיק שקלודט מתמחה בעצמה) הן ינסו לתאם את זה לתווי הפנים של קסידי.
השעה כבר הייתה חצות וקלודט נפרדה מאיתנו לשלום. פרנסוואה ביקש מאיתנו להגיע מחר בבוקר לגן האירועים "כראון" (כתר) ונסייר בו. מיד לאחר מכן אנחנו נמשיך לבדוק ארמונות, כנסיות, גנים ואולמות שונים שיתאימו לדרישות שלנו.
לא שימחה אותי במיוחד העובדה שבן סידר לנו שפרנסוואה וקלודט יהיו מעצבי החתונה שלנו. זאת אומרת, קלודט נחמדה. אבל פרנסוואה...
כשנכנסנו לרכב של קסידי והתיישבתי, התחלתי להבין כמה תשוש הייתי מהיום הזה.
ההתמקמות החדשה בבית, החיפושים אחר ההופעה הנכונה ליום החתונה. הייתי מת להגיע הביתה ולקבור את ראשי בתוך הכר הלבן ולישון במשך יממה רצופה.
"מה אתה אומר על מעצבי החתונה שלנו? די נחמדים לא?", קסידי אומרת כשהיא נעצרה באמצע הפקק.
"כן, אני חושב", מלמלתי, מביט אל החלון ועוצם את עיניי בעדינות.
"אתה בסדר?" היא שאלה, מוציאה אותי מהשינה המהירה וגורמת לי להביט בה.
"כן, אני רק עייף" אמרתי והיא הנהנה.
"אני חושבת שסלומון היה מחמיא לך" היא אומרת ואני מאדים.
"השמלת כלה שבחרת הייתה יפה עלייך," אמרתי והיא חייכה חיוך ביישן והרכינה את ראשה.
"למרות שבניתי על זה שתלבשי חליפה כמוני", המשכתי והיא פרצה בצחוק.
"אלוהים, והחליפה הזוהרת ההיא! כמעט הקאתי" היא אומרת ואני צוחק ביחד איתה.
"ההבעה שלך כשהוא הראה לך את השמלה הכתומה המנוקדת", אני אומר ומעוות את פניי, מחקה את הבעת פנייה של קסידי.
"אני לא עשיתי כזה פרצוף!" היא רטנה ושילבה את ידיה בכעס, צחקקתי.
צופר רכב הקפיץ אותנו וגרם לנו לשים לב שפקק המכוניות התקדם מעט.
אחרי נסיעה ממושכת בפקקים מייגעים, הגענו לדירה שלי- סליחה, שלנו- באחת לפנות בוקר.
פשטתי את הבלייזר שלי והנחתי אותו על הכיסא ברשלנות, השלכתי את עצמי על הספה.
"אני מותש מהיום הזה," אמרתי באנחה.
"אז כדאי שנלך לישון, מחר יום ארוך אפילו יותר". היא אומרת ואני נאנק ומרים את עצמי מהספה בכוח, חותך לחדר השינה ופושט את החולצה, מנער את שיערי.
קסידי נכנסה והוציאה מהארון שלה את חלוק המשי הלבן ועשתה את דרכה לחדר האמבטיה.
לבשתי טי שרט לבנה ופשטתי את מכנסיי, נשאר עם תחתון בוקסר. משכתי את השמיכה כלפי מעלה ונכנסתי מתחתיה בכבדות.
שמעתי את ברז המים במקלחת נפתח, התעמקתי בו ועם השניות העיניים שלי נעצמו ונרדמתי.
ראיתי את עצמי יושב במשרד של בן והוא תקתק במחשב כמה דברים ואז התחלתי משום מה לצעוק עליו. הוא צעק בחזרה.
"אני יודע שאתה כועס, אבל תשמור את העצבים שלך בפנים!" הוא מרים את קולו ונעמד.
"לעזאזל איתך, אתה לא מבין שהיא לקחה ממני הכל? אני רוצה גירושים עכשיו" קבעתי, מדגיש את המילה האחרונה.
"אני אדאג לזה, מבטיח" הוא אומר באנחה.
"יופי, ושתעלים אותה ממני כמה שיותר מהר."
"הארי, אנחנו נאחר!" בן אומר בקול עדין.
"תתעורר כבר, ישנוני" הוא אומר שוב.
מה?
הדמות הקשוחה של בן התעוותה ונהפכה לפנייה של קסידי.
כשהבנתי שאני כבר ער, ראיתי את קסידי מולי מחייכת.
"איך ישנת?" היא לחשה.
נוראי. המוח שלי משתגע, הגוף שלי עושה כרצונו. מה איתך?
"בסדר, כנראה" השבתי והיא הנהנה, עדיין מולי.
"טוב, אז תתארגן, אנחנו נאחר!" היא אומרת ואני מהנהן.
יש לי חלומות מוזרים. או שאמנם...חזיונות?
YOU ARE READING
Fake marriage 〉Harry S - Hebrew
Fanfictionאחזתי בזרועה של קסידי בכוח וסיבבתי אותה אליי, היינו פנים מול פנים. ❞בחיים לא.❝ אמרתי. ❞את ניצלת את אבא שלי כי הוא התאהב בך. אבל לא אני.❝ אמרתי וניערתי את ראשי. ❞אני לא אפול בשבילך בחיים.❝ אבל לפני שהבחנתי, ריסקתי את השפתיים שלי על שלה. ••• ׳נישואים...
