התגעגעתי לאווירה במשרד הצבעוני של טנסי.
אני נכנס והיא מברכת אותי ואנחנו מתיישבים על הפופים הצפצפניים.
"הרבה זמן לא נפגשנו" היא אומרת, משפשפת את ידייה על המכנסיים.
"זו תקופה די מבלבלת לאחרונה. את מבינה, התחלתי להפסיק להכחיש את הרגשות שלי"
היא מרימה מבט, מבולבלת. מסוקרנת.
"אני יודע שזה יישמע מוזר, אבל סוף סוף התחלתי לקבל את העובדה שאני מאוהב בקסידי"
"אשתך...?"
כן, נשמע מוזר.
"כן", מלמלתי.
"זה דבר טוב, הארי! אני ממש שמחה, אבל לא אהבת אותה לפני? למה התחתנתם אם ככה?"
"זה די מסובך"
"מה זה מסובך? אני פה כדי שנדבר על הרגשות שלך, הארי. אתה לא צריך לפחד ממני."
נכון, אני לא.
אני יכול לספר.
"רואה, בהתחלה, כל הנישואים האלו היו דיי מזוייפים" אני אומר והיא מתנשפת.
קשה לעכל את זה?
לא ממש, נראה לי.
"אני מקשיבה"
"אבל בסופו של דבר זה הפך לאמיתי. מהצד שלי, לפחות"
"והיא, קסידי, לא אוהבת אותך?"
"אני... אני לא יודע. יש המון רגעים שאני באמת מאמין שהיא כן"
"מה עוצר אותך מלשאול אותה? ואתה, אמרת לה שאתה אוהב אותה?"
אני מגחך.
"טנסי, אל תגזימי. אני לא מכיר אותה מספיק כדי לאהוב אותה"
"שלוש שנים ביחד זה מספיק זמן, לא?"
"זה...זה די מסובך, באמת"
"תספר לי מה שתרצה, מתי שתרצה. רק אם תרגיש בנוח. אני שמחה שהיית כנה איתי עכשיו, הארי." היא משיבה ברוך.
"הייתה לי ארוחה משפחתית לפני שלושה ימים" אני מספר.
"באמת?"
'כן. אבל דס לא הוזמן. פגשתי את ג'ון, אחי, אחרי הרבה זמן"
"איך הרגשת?"
"שיחקתי את עצמי כאילו זה דבר רגיל אבל התגעגעתי אליהם. למשפחה. כולנו שוב ביחד, צוחקים, הכל באמת היה נראה נהדר אבל דס הגיע בכל מקרה"
היא מביטה בי מבוהלת.
"מה הוא עשה שם?", היא אומרת בכעס.
אחרי כל סיפורי העבר שלי היא נכנסה לשנאה שלי נגדו חזק אני מבין.
"אני גם שאלתי את עצמי. הוא השתעשע קצת ואז עזב אבל זה הרס לגמריי. אמא שלי התחרפנה ואני השתגעתי. ג'ון עזב מיידית."
"אל תדאג, הארי. מגיע לך כל כך המון טוב. הכל מתחיל להסתדר לך לאט ובזמן. אתה לא חושב?
גם מבחינת קריירה, יחסי משפחה, אהבה", היא ממלמלת ואני מחייך ומהנהן.
"אולי יש לי סוף טוב אחרי הכל", השבתי.
_
אחרי הפגישה עם טנסי חזרתי לדירה, חלצתי נעליים ותליתי את המעיל שלי בכניסה.
"היי", מלמלתי לעבר קסידי שישבה על הספה וכתבה משהו.
היא הרימה אליי את מבטה וקיפלה את הדף.
"היי", היא השיבה מחייכת.
"מה את כותבת שם?" אני שואל, מתקרב אליה.
"סתם, קשקשתי דברים" היא אומרת.
"בחייך, תביאי לי לראות"
"הארי", היא נאנחת.
חטפתי מידייה את הדף והיא מיד זינקה לעברי וניסתה לחטוף אותו ממני.
המזל לא מאיר כלפיי קסידי. אני הרבה יותר גבוה ממנה.
הושטתי יד כלפי מעלה והיא קיפצה וניסתה לקחת את זה.
"נה-אה, את לא מקבלת את זה" צחקקתי והיא נאנחה.
"אוף, נו, הארי! תחזיר לי את זה"
"אין מצב" אמרתי, משחק איתה חתול בתופסת.
פתחתי את הדף, עדיין עם ידיים מושטות באוויר והיא ממשיכה לנסות להגיע אליו.
"את יכולה לנסות להסתיר את הרגשות שלך /אבל וידויים כמו שלך גורמים לי לצרוח את הרגשות שלי/ ולא משנה... " אני קורא את הכתוב בקול והיא ממשיכה להיאבק נגדי ולנסות לקחת את זה.
"מה זה, כתבת עוד שיר בשביל בן?" אני ממלמל והיא מפסיקה לקפוץ.
"מה? מאיפה הבאת את זה?"
הפתעה!
"את חושבת שאני לא יודע שאת זו שכתבה את 'חופשי ופראי'?" אני משיב והיא מביטה בי, מופתעת.
"מה? מאיפה... על מה אתה מדבר?"
"אני כבר יודע במשך תקופה. זה בסדר. אין צורך להכחיש"
"איך, איך, איך אתה יודע?"
"חיטטתי קצת ב...משרד של בן" אני לוחש ומחזיר לה את הדף ומתחיל ללכת בדירה.
"אתה מה?" היא שואלת, ואז מצחקקת.
"חיטטתי קצת במשרד של בן, מה את לא שומ-"
"אבל סיפרת לי שבן מחזיק מסמכים על אבא שלי רק לפני כמה שבועות"
"כן, טוב, גיליתי לפני זה"
"פרצת למשרד שלו פעמיים???"
"בערך"
"וואו. איזה מוכשר"
"אז... מה את אומרת? שנכתוב כמה שירים ביחד?" אני שואל, מחייך.
והיא גם מחייכת.
"הרעיון הכי טוב שלך עד עכשיו, הארי."
YOU ARE READING
Fake marriage 〉Harry S - Hebrew
Fanfictionאחזתי בזרועה של קסידי בכוח וסיבבתי אותה אליי, היינו פנים מול פנים. ❞בחיים לא.❝ אמרתי. ❞את ניצלת את אבא שלי כי הוא התאהב בך. אבל לא אני.❝ אמרתי וניערתי את ראשי. ❞אני לא אפול בשבילך בחיים.❝ אבל לפני שהבחנתי, ריסקתי את השפתיים שלי על שלה. ••• ׳נישואים...
