Fake marriage 〉Harry S - Hebrew

8

כשהתעוררתי פנייה הישנות של קסידי היו מולי. היא הייתה נראית יפיפה ומתוקה בזמן שישנה. חבל שכשהיא ב'פעולה' היא די נוראית.

התיישבתי ומתחתי את גופי, קמתי לעבר חדר האמבטיה ועשיתי את פעולות התארגנות הבוקר הרגילות, ואז בן התקשר אליי.

כמו שכבר אמרתי, פעולות בוקר רגילות.

"בוקר, הארי" הוא מלמל.

"בוקר" השבתי.

"היום בסביבות אחת עשרה בבוקר, המון צלמים וכתבים יהיו מחוץ למלון שלכם" הוא אמר.

"בסדר" אמרתי ושפשפתי את עיניי.

"הארי, אתה וקסידי תצטרכו כביכול לצאת לטייל על חוף הים, שגם שם יהיו צלמים. תדאגו בבקשה להיראות כמו זוג אמיתי" הוא אמר, בהדגשה על האמיתי.

"יפה לך שאירגנת צלמים בכל מקום" אמרתי והוא צחק.

"אני רק עושה את העבודה שלי. קסידי ערה?" הוא שאל, הפניתי את מבטי לקסידי הישנה.

"ממ, לא" עניתי.

"טוב, אז תאכלו ארוחת בוקר בחדר האוכל או שתזמינו לחדר שלכם, לא כזה אכפת לי. רק תדאגו להיות מחוץ למלון בשעה אחת עשרה" הוא אמר וניתק.

הנחתי את הטלפון על השולחן בחזרה, וקסידי התעוררה.

"מה, כבר בוקר?" היא שאלה ואספה את שיערה הקצר לקוקו.

"כמו שאת רואה" אמרתי בטון ציני, מצביע על המרפסת והחלון.

"היום יום רביעי" אמרתי והיא עיוותה את פניה.

"לא, היום יום שלישי" היא הכריזה וזייפתי צחוק.

"ישנת במשך יומיים שלמים" התבדחתי והיא זרקה עליי את אחת הכריות.

"נורא מצחיק" היא אמרה וקמה לחדר האמבטיה.

"אני יורד לאכול, תצטרפי אם את רוצה" אמרתי והיא הנהנה. פתחתי את דלת החדר ושנייה לפני שעזבתי אמרתי "ותיהיי מוכנה באחת עשרה, כי צלמים יחכו לנו מחוץ למלון", וסגרתי את הדלת.

חדר האוכל היה מלא באנשים ורעש של נקישות הסכ"ום אחת בשנייה, והרגשתי שאני יוצא מדעתי.

מילאתי צלחת בפנקייקים עם המון מייפל(אני שונא סירופ שוקולד, זה דוחה), והתיישבתי בשולחן קטן.

"לקח לי שנים למצוא אותך! למה אתה לא עונה לטלפון?" שמעתי קול מוכר, והסתובבתי לדמותה של קסידי.

הוצאתי את הטלפון מהכיס וראיתי 4 שיחות שלא נענו מ:'קסידי'.

"הוא היה במצב שקט, מצטער" מלמלתי והיא נאנחה ומשכה את הכיסא שהיה מולי אחורה והתיישבה.

"יכולת פשוט לשבת בכלשהו מקום" אמרתי והיא הנידה את ראשה וצקצקה.

"ושאני אשב לבד? אני בעונש?" היא אמרה, מה שגרם לי לצחוק.

"אני הולכת להביא לי אוכל, תשים עין על התיק?" היא שאלה והנהנתי, חזרתי להיות עסוק בפנקייקים המתוקים שלי.

קסידי חזרה אחרי מספר דקות עם האוכל שלה.
השעה הייתה 11:05, יצאנו מחדר האוכל ועשינו את דרכנו לכיוון הכניסה של המלון.
שנייה לפני כן, "רגע..." היא אמרה לפתע ונעצרה.

"כן"

"אנחנו צריכים להיראות כמו זוג" היא אמרה, הסתכלתי עליה והנהנתי.

"אני יודע."

"כמו זוג מאורס שכבר ביחד 3 שנים?" היא מפרטת ואני מגחך.

"טוב, אז בסדר, תביאי את היד שלך" אמרתי והיא מושיטה לעברי את היד המטופחת שלה עם הלק הורדרד.

את היד הנותרת, עם טבעת האירוסים היא מותירה לכיוון המצלמות.

אחזתי את ידה ואילצתי חיוך, ויצאנו מבית המלון.

ציפיתי לכמות צלמים ואנשים מכובדת מחוץ למלון, אבל הכמות שהייתה שם הייתה בלתי מתוארת.

לא בודדים, עשרות אנשים. כתבים, צלמים, מעריצים. והם היו בגושים וכמויות. הפלאשים שרפו את עיניי גם באור היום, אבל קסידי הייתה נראית בסדר לגמרי. היא נהנתה מזה ללא ספק.

"הארי, הארי, מתי החתונה שלך ושל קסידי?"
רציתי לצעוק. לקלל. הרגשתי נגעל ומפוחד.
החלטתי לדבר לעצמי בכדי להרגיע את הכעס.

'ה22 לבולשיט' הערתי לעצמי במחשבות  וחייכתי.

"קסידי, מתי את והארי החלטתם להוציא את האמת לאור?"

'ברגע שחתמתי על החוזה המזורגג' חשבתי לעצמי שוב בראשי וחייכתי יותר.

דרך מצויינת לזייף אושר. לחשוב מחשבות מגוחכות בזמן אמת.

חצינו את הקהל הנרחב של האנשים ונכנסנו לרכב של קסידי. "זה ייראה טוב יותר אם אתה תנהג, אבל תזהר, היא חדשה. קניתי אותה רק מלפני חצי שנה" היא לוחשת לי והנהנתי, נכנסתי למושב הנהג.

היא קנתה אותה לפני חצי שנה. מצחיק שלפני חצי שנה היא ואבא שלי נפרדו.

הצלמים נצמדו לחלונות הרכב וצילמו אותנו, והם המשיכו ללכת אחרינו גם מספר מטרים אחרי שנסענו.

ועכשיו, לחוף הים. פה זה השלב היותר קשה- כי המדיה מחפשת קצת יותר מחיוך והחזקת ידיים.