Fake marriage 〉Harry S - Hebrew

13

במסדרון המבנה ראיתי את קסידי ובן.

"טוב שהגעת סוף סוף" קסידי אמרה ואז בן דחף אותנו לחדר קטן.

"פה הראיון?" שאלתי את קסידי והיא הנהנה.

"המראיינת אמורה לבוא בקרוב?" שאלתי שוב והיא גלגלה עיניים, "כן הארי, היא תבוא".

"אני ממש מצטער על מקודם" לחשתי, "זה בסדר, עזוב את זה עכשיו, יש לנו דברים אחרים על הראש" היא שתקה ברגע שהמראיינת, ששמה מולי כמו שבן אמר, נכנסה למקום.

"נעים להכיר, אני מולי" היא אומרת ואנחנו עומדים מולה. לחצתי לה את היד והיא לחצה את של קסידי, וחזרנו להתיישב בכיסאות מולה.

היא הסבירה לנו מה הולך להיות ואז הפעילה את מכשיר ההקלטה ויישרה את גבה כשנשענה על הכיסא.

" 'חיי אהבה' הוא עיתון נורא מצליח, שבעצם מדבר על אהבה וזוגיות, על זוגות, על חתונות, על מערכות יחסים, על משפחה וכל מה שקשור לאהבה כמובן" היא אומרת, מסבירה לנו על העיתון ומניחה על השולחן כמה עותקים חדשים.

דיפדפנו בהם קצת והחזרנו את מבטנו למולי.

"אני מתכוונת לשאול אתכם מספר שאלות לראיון, בנוסף נשתמש בפסקה האישית שאתם כתבתם לפני זה, וזה בעצם יהיה תוכן הכתבה" היא אומרת ומחייכת, זייפתי חיוך בחזרה והחזרתי מבט מבולבל לקסידי.

"אז בואו תספרו לי, איך בעצם הכרתם?" מולי שאלה ושילבה את ידיה. הרהרתי למשך כמה שניות ונזכרתי ששכחתי בכלל ללמוד מהתסריט.

"הארי?" מולי שואלת שוב, מוציאה אולי ממחשבות.

"בזכות קרוב משפחה של קסידי" מלמלתי וקסידי התנשפה.
"לאחר מכן נפגשנו בגלידרייה" גמגמתי, מנסה לשלוף כמה שיותר מזכרוני ומולי חייכה, הסתובבתי לקסידי וחייכתי אליה.

"איך אתם מחזיקים מעמד כל כך הרבה זמן ביחד? 3 שנים זה המון יחסית לגילכם!" היא אמרה בפליאה.

"אנחנו לומדים להכיר אחד את השני, כל פעם מחדש אני מכירה צד אחר בהארי וזה מה שאני אוהבת בו" קסידי אמרה. הטון שלה מזכיר לי את מה שקרה מוקדם יותר.

היא רוצה להמשיך להתגרות בי? גם אני יכול.

"קסידי נראית כזו חזקה ודיווה מבחינה חיצונית, אבל מבפנים היא נורא רכה ורגישה" אמרתי בחזרה בחיוך.

לגמרי היה ניתן להבחין בטון הציני שלנו, רק אנחנו הבחנו האמת. עקצנו אחד את השני במשך כל הראיון.

נפרדנו ממולי לשלום, ויצאנו מחדר הראיון.
בן רץ אלינו ושאל איך היה, הנהנו ואמרנו שהכל היה בסדר. כמה דקות אחרי זה כבר היינו ברכב של קסידי בחזרה לחדר המלון.

"אני יודע מצויין למה התכוונת כשאמרת שהכרת בי צדדים חדשים." אמרתי באמצע הנסיעה. קסידי המשיכה לבחון את הכביש בקפידה.

"ואני יודעת מעולה שלגמרי צחקת בקשר לזה שאני רגישה ורכה. אבל אני לגמרי לא דיווה!" היא הכריזה, צחקתי.

"אולי את לא, אבל את הרבה דברים אחרים" השבתי.

היא לא הגיבה.

" אני באמת לא הייתי צריך לסטור לך. אבל באמת כדאי שתסתמי את הפה שלך לפעמים" אמרתי וחייכתי, אבל קסידי נראתה מבועתת.

"ברצינות, הארי? אני אומר מה שארצה. ותגיד גם אתה, לא אכפת לי. אתה לא תסטור לי בחיים, ואתה לא תרים עליי יד. אין לך שום זכות כזו, כמו שלי אין" היא אמרה בכעס.

"בסדר, אני מצטער" מלמלתי בזלזול.

"לא חשבתי שאתה כזה" היא לוחשת כהערה לעצמה.
"איך כזה?" אמרתי והיא כיווצה את שפתיה. היא לא חשבה ששמעתי את זה.
"כמו אבא שלך".