she's mine

Oh

❌תזכורת מהפרק הקודם❌
״אני אוהב אותך אליסון ביקר לי״ לוחש ומושך אותי אליו.

״אני רוצה לסבתא שלי, אני באמת לא מעוניינת לדבר על היום״ נסיתי להשתחרר מהאחיזה שלו

״יום אחר, היום את אצלי ואין וויכוח״ קבע

אפילו לא התווכחתי, לא היו בי הכוחות בכלל להמשיך את היום הזה. הדבר היחיד שרציתי זה מקלחת חמה ולישון.

הנהנתי בחוסר רצון

התקדמנו ביחד למוכנית שלו.
קלטתי את כל השומרים שהיו מסביב לפארק חוזרים לרכבים שלהם.

אמיתי הוא חיפש אותי עם כל ה400 שומרים שלו?
הלם.

התיישבנו ברכב
״אני לא אוהב את השמלה הזאת, מבליטה יותר מדי דברים ששייכים לי״.

.

״שום דבר ממני לא שייך לך״ זרקתי באדישות
עדיין פגועה ממנו.
ההסברים שלו שווים לתחת.
הוא היה יכול להקדיש לי דקה ולכתוב שהכל בסדר או להזהיר אותי ממה שאני הולכת לראות.

הוא עצר את הרכב בחדות שגרמה לי לקפוץ מבהלה
ולגרום ללב שלי לדפוק מהר יותר.

״בטוחה ששום דבר ממך לא שייך לי?״ שאל בטון גברי

״בטוחה״ השבתי ללא פחד

מבטנו ננעלו.

״תחשבי שוב״ קבע והתקרב אליי
גורם לי לאבד את עצמי בכל קרבה שלו

״תפסיק להתקרב אליי ככה״ אמרתי מנסה להחזיק את עצמי בלא להתנפל עליו בנשיקה

״למה? כי את יודעת שאני משפיע עלייך?״ שאל מתגרה

״סע אני לא מרגישה טוב״ אמרתי מעבירה נושא

הוא גיחך ונתן גז מפחיד.
הוא לא נורמאלי בכביש, אה ולא רק בכביש אלא גם בחיים עצמם.

״את מתחמקת ממני״ הוא זרק לאוויר

אה חח באמת? המחשבה עברה לי בראש

״תפסיקי לשתוק את מחרפנת אותי אליסון״ הוא המשיך לדבר בכעס שכל כך אופייני לו.

״גם אתה חירפנת אותי היום״ אמרתי חלושות

״אני מצטער על זה״ התנצל שוב

הוא לא אחד שמבקש סליחה וממה שהספקתי להכיר אותו הסליחה הזאת יקרה מאוד.