she's mine

טוב או לא?

🚫תזכורת מהפרק הקודם🚫

הסתכלתי עליו, ראשי מלא במחשבות,
אך החיוך שלי מרוח לי על הפנים.
הוא גורם לי לדברים שלא הרגשתי אף פעם.

פאבלו ישב בגינה מעשן סיגריה ומסתכל עליי.

ישר הסתובבתי ועליתי למעלה, ועכשיו באמת בא לי לישון קצת.

עליתי על המיטה הנוחה, עם הסדינים עם ריח של כביסה והבושם שלו,

חייכתי לעצמי ונרדמתי..

פאבלו .....

* * * * *

קמתי מראש של אנשים מדברים,צוחקים צועקים
מה לא היה שם?

שפשפתי את עייני בעייפות, מסתכלת על הטלפון
רואה שהשעה 00:00.
פאקינג נרדמתי מהצהריים עד 00:00.
שינה של החיים.

קמתי מהמיטה,
הסתקרנתי כל כך למה יש למטה שגורם לכל כך הרבה רעש.

ירדתח במדרגות על קצות האצבעות,
צעד צעד.
הגעתי לקומה האחרונה והצצתי מהצד.

מה?!
וואט דה פאק?

הייתי בהלם.

כנראה חברים של פאבלו, ופאבלו עצמו. יושבים כולם על הספה.
ומולם רקדו חשפניות,
אוקי חשפניות.

"וואלק נראה לי חשפנית אחת ברחה מאיתנו" אחד מהם קלט אותי.

הוא חשב שאני חשפנית, בן זונה.

כולם הסתובבו, כל המבטים של אותם 20 אנשים עליי.

פאבלו קם אליי במהירות,
הוא היה בלי חולצה ועם מכנס טרנינג אפור של נייק, הוא אלוהי אך עצבני כל כך אמאלה.

"תגידי לי מה את חושבת שאת עושה? ולמה את לובשת את הפיג'מה המזויינת הקצרה הזאת?!" הוא צרח עליי.

ודחף אותי למעלה
פאקינג ליד כולם.

החשפניות הזונות ציחקקו

"מצחיק אתכן ישרמוטות? תמשיכו לרקד ערומות  מול כולם טמבליות" צעקתי

ועוד רחמתי עליהן.

הבנים חיממו. והמבט העצבני והרצחני של פאבלו כבר היה עליי.

"תעלי לחדר המזויין ותחכי לי" הוא תפס בידי חזק.

ואני נשבעת שהרגשתי שהיד שלי תתפרק מהאחיזה שלו.

"פאבלו כואב לי" אמרתי בלחש

"תעלי" קבע, עוזב את ידי באגרסיביות.

עליתי לחדר,
התיישבתי על המיטה עם הטלפון,
הלב שלי על 200,
הלחץ רק גבר וגבר יותר.

אין לי כח לריב איתו, הוא היה נראה כל כך כועס.
מה יקרה אם הוא לא ישלוט על העצבים שלו?

לפתע הוא נכנס. הוא טרק את הדלת ונעל אותה.

פה. התחלתי לפחד עוד יותר ממה שפחדתי.

המשכתי להיות בטלפון כאילו כלום,
אני לא אראה חולשה. ולא אראה פחד.

הוא תפס את הטלפון והעיף אותו לפאקינג קיר.
הוא שבר לי תטלפון.

"תגיד לי אתה שפוי?" צרחתי עליו.

"סתמי תפה המזדיין שלך!" הוא צרח עליי חזרה.

שתקתי. אני שונאת שצועקים עליי.

"כוסראבק את מטמטמת לי תשכל.
תסבירי לי למה יצאת מהחדר שלך בלי הרשות שלי?!" המשיך לצעוק .

הוא פשוט הכי מפחיד שפגשתי.
וורידיו יצאו. והוא קיפל את ידו לאגרוף.

הדמעות התחילו לזלוג לי על הלחי,
שנאתי את זה.
לא רציתי לבכות בגללו אבל זה לא אפשרי.

"אז עכשיו אני לא יכולה לצאת מהחדר בלי הרשות שלך? תגיד לי אתה בסדר?
אני מתה לעוף מהבית המזדיין שלך" בכיתי עוד יותר מסתכלת על עיניו.

חוץ מזעם לא היה שום דבר.

"תשמרי על הפאקינג פה שלך ותפסיקי לדבר אליי ככה אני אתחרפן" הוא המשיך לצעוק

"תפסיק לצעוק עליי" אמרתי מתאפקת  מלהביא לו כאפה.

הוא התכופף אליי(אליסון ישבה על המיטה)

הוא לקח אוויר ועצם עיינים מעצבים.

"תתני לי כבוד אני אחזיר לך כבוד" הוא אמר בטון גברי

הפעם הוא לא צעק.

"אבל אתה לא נותן לי כבוד גם אם אני מביאה לך" מלמלתי מנסה לאפק את הדמעות שלא מפסיקות לרדת

הבטתי בו, הוא הביט בי,
עיניו טיילו בכל גופי.

הוא ניגב את הדמעות "חאלס לבכות" אמר בקולו הבס והביט חזרה בעייני.

"אני לא אוהב את הפיג'מה הקצרה הזו, בעיקר כשיש לי חברים בבית" המשיך לדבר

הקשבתי לו, הוא גורם לי להתחרפן, אך בו זמנית הוא ממכר אותי.

"אני אוהב שאת מקשיבה לי" אמר נושך את שפתיו

"אתה לא יכול להיות פעם עצבני ופעם טוב" אמרתי בקול חלש

"לא שולט בזה" הוא המשיך

"מתי תביא לי ללכת?" שאלתי מסתכלת לצד

"מתי שיעבור לי ממך" אמר תופס את פניי ומסתכל עליי.

"סליחה? למה מה נראה לך שאני איזה בובה שעובר לך ממנה?" שאלתי בעצבים

"אל תתני לי להתעצבן שוב תפסיקי עם הדיבור הזה" הוא המשיך בטון.

"תן לי ללכת פאבלו" הסתכלתי עליו

לפתע הוא פשוט השכיב אותי והיה מעליי.

"פאבל..." צעקתי בעצבים והוא השתיק אותי עם נשיקה.

סעמק.