she's mine

הבנאדם הלא נכון

*תזכורת מהפרק הקודם🚫*

הנחתי את החשבון והסתובבתי.
"אליסון" קולו של פאבלו נשמע שוב באוזניי
הסתובבתי באיטיות אל פאבלו
כשכל חבריו צופים ושומעים אותנו.

"שחרר ממני" עניתי בכעס הפעם מלאת ביטחון

הוא קם אליי
גורם לכל פיסת אומץ שהייתה לי לרגע
להעלם.

"את יודעת מי אני?"

-

"את יודעת מי אני?" שאל בשעשוע
הוא קולט איך הוא משפיע עליי. אידיוט

"מי?" שאלתי כאילו לא ידעתי,
הסתכלתי על כל דבר רק לא עליו.
לא להביט בעיניו הכהות שמשדרות פאקינג כלום.

"אני חושב שאל סיפרה לך?" שאל כשאלה רטורית. חצי חיוך עלה על פניו.
הוא כלכך משועשע מהסיטואציה.

הלב שלי נפל לתחתונים.
איך הוא שמע?

"מ..מה?" שאלתי מופתעת, משחקת את עצמי הכי מפגרת שיש.

"תכירי פאבלו לוריאס, יש לי את הדרכים שלי" הטון המשועשע שהיה לו מקודם נעלם כלא היה.
הוא חזר להיות אדיש.

הדבר היחיד שיצא לי באותו רגע
זה הנהון עם חצי חיוך.
הסתובבתי ללכת,
הבחור לא משחרר ממני, יצור.

בשנייה הוא עקף אותי ונעמד מולי. הייתי כל כך מבולבלת ובלחץ באותה שנייה.

"אני רואה שלא לימדו אותך נימוסים פרינסס" שאל כשעיניו בוחונות אותי שוב.

"מצטערת אדון פאבלו. עכשיו תוכל לזוז מדרכי ולהביא לי לסיים את המשמרת שלי?" ניסיתי להיות נחמדה, הוא סועד מכובד ואני צריכה לעבור את זה בשלום.

הוא הסתכל לי בעיניים.
ואני מבטיחה שזה הרגיש נצח.

"הטייץ הזה מבליט יותר מדי דברים" הוא מחליט לומר לי בשיא חוצפתו.

"סליחה מה אמרת?" שאלתי בטון שלא העזתי להוציא והתחרטתי כל-כך.

"שמעת מה אמרתי. ואני מציע שתרגעי ת'טונים שלך" הוא גיחח מוציא סיגרייה

עמדתי המומה.
שתקתי והבנתי עם מי יש לי עסק,
אפנה למנהל שלי כשיעזוב אותי.

"אסור לעשן פה" זרקתי בזילזול. עוקפת אותו והולכת

לפתע הרגשתי את ידו על ידי.
הוא משך אותי.
הוא בהמה.

"תכניסי לראש שלך את השם שלי, אני אעשה מה שבא לי מתי שבא לי, מיס עצבן" אומר בביטחון ומוציא עליי את העשן

העפתי את יידי משלו, גלגלתי את עייני והמשכתי ללכת.
תודה לאל עזב אותי סוף-סוף

המשמרת עברה מהר,
פאבלו כבר לא הופיע מאז אותו מקרה וזה גרם לי
לחזור לעצמי.

"דיברת עם המנהל על פאבלו?" אל שאלה שוברת את השתיקה שהייתה כל הדרך חזרה הביתה.

"דברתי עם המנהל על פאבלו,
ואפשר להגיד שהוא חיפה עליו,
עוד פחדן, כמו כולם." עניתי ביאוש

אל חיבקה אותי, הייתי צריכה את זה.

"קרענו ת'תחת היום, תעשי מקלחת ותלכי לישון תרגישי יותר טוב, ותשכחי ממנו הוא לא יחזור" אל חייכה אליי והרגיעה אותי

"לילה טוב" חייכתי

"לילה טוב" היא השיבה בחזרה

נכנסתי הביתה, סבתא ישנה.
עליתי לחדר למקלחת,
"כמה טוב להיות בבית" מלמלתי לעצמי בחיוך.
אושר אמיתי.

עטפתי את עצמי במגבת אחרי המקלחת,
מרחתי את עצמי בקרמים נעימים
נשכבתי על המיטה כשעייני נעצמות לאט לאט.

*צילצול ממספר לא מזוהה*