she's mine

אתה כלום, נאדה.

*תזכורת מהפרק הקודם 🚫*

שערי היה מונף למעלה.
הוא החזיק לי את השיער ועשה לי קוקו.

"אני רוצה הביתה זוז ממני" כעסתי והזזתי את ידו ממני.

"תבקשי יפה מיס עצבן אני לא אחד מהחברים המזדיינים שלך" צעק. הוא צעק עליי.

גלגלתי את עייני. מי אתה בכלל?

-

"הלו הלו למי את מגלגלת עיינים?" שאל בשעשוע
חושב שאני לא אענה לו.

פאבלו אתה טועה. עם כל הפחד שלי אני רוצה לראות מה תעשה לי!

אזרתי אומץ.
"לך, ואתה כלום" קמתי אליו

"כן?" שאל בשעשוע מתקרב אליי
מבחין באובר אומץ שלי

"כן" שילבתי ידיים הולכת אחורה.

"כן אליסון? אני כלום?" שאל בגיחוח שלא היה בו טיפת צחוק

דפיקות הלב שלי עלו,
הרגשתי שנורא חם לי מרוב הלחץ

"אני כלום?" שואל הפעם בנימה יותר קשוחה שמרתיעה אותי
וממשיך להתקרב אליי
עד שכבר לא היה לי לאן לזוז.
כן אני דבוקה לקיר והוא מולי.

"מה אתה צריך ממני?" שאלתי מנסה להישאר אמיצה.

"שאלתי שאלה" אמר בטון שהרעיד אותי
כשהרים את ידו מעל ראשי על הקיר שאני צמודה אליו.

שתקתי.
אני לא יודעת מה לענות לו

"אני מחכה" צעק, גורם לי לקפוץ בבהלה.

"בבקשה תפסיק לצעוק"  מלמלתי בבכי
מהלחץ, מהפחד אני כבר לא יודעת ממה
בכיתי.

עייניו הביטו בשלי,
הבטתי בשלו מנסה לפענח מה הוא מרגיש מה קורה פה בכלל?

אבל כלום. הן לא משדרות כלום. וזה מה שמפחיד.

"מה אתה צריך ממני פאבלו?" שאלתי בשקט

"את מעניינת אותי אליסון סמית" אמר בקול בס ששיגע אותי בזמן שליקק את שפתו

"אבל את חצופה לא קטנה" המשיך לדבר

נשכתי את שפתי התחתונה מתוך הרגלי לחץ.
תמיד הייתי עושה את זה שהייתי מפחדת או שהיו לי סיטואציות מביכות.

"ואת לא מבינה כמה את עושה לי את זה כשאת נושכת את השפה המזדיינת שלך" אמר והסתכל אל עייני ושפתיי כל רגע.

אליסון, הוא מאפיונר.
למה את מקשיבה לו עדיין תעופי מכאן,
התת מודע שלי הכה בי.

אך עדיין נשארתי והקשבתי.
אולי אני טועה?
אולי יקרה לי משהו?

"אליסון, דיברנו על הטייץ חשבתי שהברתי את זה מהפעם קודמת" המשיך לדבר כשעיניו מטיילות על כל גופי
וידו הפתיעה אותי.
הוא אשכרה שם את ידו על המותן שלי.

לא הבנתי מה אכפת לו מה אני לובשת.
אני לא אוהבת את הסיטואציה הזאת,
בטח שלא איתו כרגע.
הטופ של עולם התחתון.

"אתה לא חבר שלי ובטח שלא אבא שלי" הזזתי את ידו
דחפתי אותו ורצתי הכי מהר שיכלתי.