she's mine

תכלס

הוא הסתכל עליי משועשע,
"עכשיו גם סמנתי לך ת'תחת" אמר נושך את שפתו מרוצה.

"עכשיו אני אסמן לך ת'מוח י'טמבל למה זה היה טוב? לא אכפת לי שאתה רגיל אני לא כמו כל הבנות שאתה מביא" צעקתי.

אני.שונאת.אותך.פאבלו.

"שימי קרח יעבור, ות'טון דיבור תרגיעי" אמר באדישות והתעסק בטלפון

נשמתי נשימה עמוקה.
נסיתי להרגיע את העצבים.

אבל הי, זה לא הצליח.

לקחתי את המסרק שלי וזרקתי עליו.

והוא התחיל לצחוק,
אני נשבעת שהוא צחק כמו לא יודעת מה.

אבל מה? הצחוק שלו והחיוך שלו זה הדבר הכי ממכר שיש.

וכל כך התאפקתי לא לחייך.

עמדתי עצבנית בשילוב ידיים

"מה פרינסס מה את תוקפת אותי?" שאל בהרמת גבה מנסה להיות רציני ולא למות לי מצחוק בפנים.

"אני אפצה אותך רק אל תבכי לי פה" המשיך לדבר ופרץ מצחוק

"זה כאב אבל למה אתה צוחק?" שאלתי כחצי נעלבת וחצי צוחקת.

"בואי בואי אני מזמין לך אוכל ונראה סרט כפיצוי" חייך

חייכתי חזרה.
"טוב בסדר" מלמלתי
.

איזה יחסים מוזרים

-
-
-

התיישבתי לידו במיטה, הוא הדליק סרט.
הטלוויזיה ענקית וזה הרגיש לרגע כמו קולנוע.

אך לא יכלתי להתעלם ממש שעשה.
אני שונאת בנים שמתנהלים ככה,
ולא מכבדים.
ממהתחלה תפסתי אותו כגבר מכבד..כנראה שהוא לא..
מחשבות רצו בראשי...

ולא שמתי לב שבהיתי בנקודה מסויימת.

"על מה את חושבת?" הוא שאל ועצר את הסרט

"כלום" מלמלתי בשקט

"דברי אליי" הוא הרים את פניי אליו.

"אני לא אחכה עוד הרבה" קבע מביט אל תוך עייני

"לא אהבתי את מה שעשית, זה לא מכבד אותי" אמרתי בקול חלש

הוא נשם נשימה עמוקה

"מצטער, זה לא היה במקום" הוא אמר

הסתכלתי עליו מופתעת.. הייתי בטוחה שהוא הולך לחטוף עליי קריז של החיים.

"אני אחזור על זה שוב, אני רגיל להתנהג ככה כם בנות,
ואני נשבע שאני שונא את עצמי על מה שאני מרגיש שאני איתך.
אני מתחרפן
אני מת לעשות פעם ראשונה אהבה ולא סתם לזיין ולזרוק.
אני נשבע כשאני רואה שאת מאוכזבת ממני אני שונא את עצמי.
ובחיים לא הרגשתי ככה אינעל העולם, אליסון אני מתמכר אלייך כל יום מחדש,
ותאמיני לי את ... את מכריחה אותי לדבר על הרגש המזדיין שלי כל הזמן כשאת מאוכזבת ממני. כל פעם אני מרגיש צורך להסביר את עצמי כושליעמק" הוא אמר בטון הגברי שלו, ומבטו נשאר אדיש.