she's mine

yea

🚫תזכורת מהפרק הקודם🚫
ספרתי את הסיטואציה שהייתה בשירותים.
הוא היה כל כך עצבני.
אני נשבעת שהוא ככה רק במקרים נדירים.

"מה?" הוא צעק בעצבים

"היא הייתה באה שוכבת איתי והולכת.
היינו מתראים רק בשביל דבר אחד והבנת מה הוא" המשיך בעצבים

"היא מקנאה בך אליסון"

"יודע מה אין לי כח להתווכח ולדבר עלייה. היא גורמת לי לבחילה.
קח אותי לא יודעת לאן אני פשוט רוצה להתקלח ולישון." אמרתי חסרת כוחות.

אני מאמינה לו, אבל מפחדת להיפגע.
להיפגע מאדם שאת אוהבת זה כואב, כואב מאוד.
ואני מעדיפה לא לקבל דקירה ללב ולבכות בזמן הקרוב.

"את ישנה אצלי" הוא קבע

הנהנתי.

הוא מבסוט על עצמי שלא התווכחתי לחזור לסבתא שלי.

ישבנו באוטו והייתה שתיקה.

הוא שם את ידו על הירך שלי וליטף בעדינות,

כמובן שאחרי כמה דקות עייני נסגרו לאט לאט...
ועדיין השיחה של שנאל ושל חברה שלה עולה לי בראש
גורמת לי להתחרפן.

ועוד יותר להתחרפן שהיא שכבה, עם הגבר.שלי.

-
-

התעוררתי על המיטה של פאבלו.
הייתי עם פיג'מה באופן מפתיע

פאבלו לא היה ליידי,
הסתכלתי על השעון לראות מה השעה

04:00.

שפשפתי את עייני.
"שיט נראה לי מרחתי את האיפור" מלמלתי בעייפות

"הורדתי לך אותו עם מגבון" לפתע פאבלו יצא מהחדר אמבטייה.

"מה יש? למה התעוררת?" שאל מנגב את הטיפות שעל פניו.

"סתם" אמרתי

עדיין מבואסת ממה שקרה.

"איך את?" שאל כשהתיישב מולי.

ללא חולצה.

בבקשה אליסון תיהי חזקה ואל תפלי בפח שוב.

"בסדר" עניתי וחזרתי למצב שכיבה.

"את משקרת" הוא קבע

"אתה צודק" חייכתי חיוך מאולץ.

"אליסון, יודעת מה? טעיתי. אני יודע שאני מתחרפן מכל גבר שרק נושם ליידך.
מצטער שננתי לך להרגיש פחות טובה נסיכה שלי" אמר מתקרב אליי.

"סלחתי לך" אמרתי, בטוחה בעצמי.
הוא באמת מתחרט.

"עכשיו אני יכול לנשק את האישה שלי?" הוא שאל בחיוך.

החיוך אלוהים.

אוטומטית חייכתי מהחיוך הזה.

"אח על החיוך הזה שאני מכור אליו, רק תחייכי תמיד" הוא אמר