🚫תזכורת מהפרק הקודם🚫
"למה אתה מחייך ככה?" שאלתי מפוחדת
"שמח שאף גבר לא נגע בך ואת תיהי שלי" אמר וקירב אותי אליו
"בקצב הזה אני לעולם לא אהיה שלך" אמרתי מזיזה אותו ממני
"אנחנו נראה" אמר כשהעביר את ידו על צווארי
מלטף את האיזור שבו סימן אותי.
"אתה כזה ילדותי, תתבגר." אמרתי מזיזה את ידו
הוא החזיר את ידו ומשך אותי אליו,
הוא נישק אותי
"תפסיק" אמרתי מזיזה אותו
"אני שונאת שאתה מסיים ככה ריבים, זה מתחיל לעצבן" אמרתי מסתכלת אל תוך עייניו
"יאללה סלאמתק עלי לחדר" קבע
והנה שוב הוא השתנה.
משהו קטן לא מוצא חן בעייניו והוא מתהפך.
"תתבגר" אמרתי וחייכתי חיוך צבוע.
הוא כלכך מרסן את עצמו ואני חולה על זה.
שרק איתי הוא ככה.
ורק אני מרשה לעצמי לדבר אליו ככה.
עליתי לחדר אין לי כח אליו.
עדיף לי שאני ארגע והוא לא יעצבן אותי.
-
-
-
נשכבתי על המיטה מביטה בקיר,
הוא כל כך משתנה לפעמים שזה גורם לי לשנוא אותו כל כך.
אנחנו מתקדמים בטוב 5 צעדים קדימה
אבל אחר כך הוא הורס עם ההתנהגות שלו 10 צעדים אחורה.
הוא פתח את הדלת, "פתח" טוב שלא שבר אותה מאיך שהוא העיף אותה.
"לא מפחדת ממני, שקרנית." אמר מתקדם אליי
"תפסיק להיות כל כך ילד" אמרתי מתיישבת ומביטה אל תוך עיניו
"אל תנסי לחנך אותי" קבע מתיישב מולי ישיבת צפרדע.
"אז אתה אל תחנך אותי" כעסתי
"תאמיני לי עדיין לא חנכתי אותך" אמר מלקק את שפתיו
"מפגר" גלגלתי עיינים והתכסתי בשמיכה
"את ישר בורחת מהריבים, מפתיע עד כמה כוח את מפגינה, אבל את כזאת קטנה" זילזל
הסתכלתי עליו בהלם.
מי אתה תגיד לי מי?
"מפתיע כמה אתה כזה גבר, ומרסן את עצמו בשביל מישהי קטנה" אמרתי בחיוך מרוצה
"תאמיני לי את" אמר והניד את ראשו כלא מאמין
הוא נשם נשימה עמוקה.
"יש לך מזל שזו את, זאת הסיבה היחידה שאני לא מצמיד לך אקדח לראש" הוא התעצבן וקם אליי
צמרמורת של פחד הורגשה בגופי.
פה הוא הזכיר לי עם מי אני מדברת.
"מה קרה? מה הפרצוף המבוהל?" אמר משועשע
שתקתי
"את צריכה להבין שמעניין לי ת'ביצה כל החינוך הזה שאת מנסה לעשות" הוא יורק לעברי את המילים.
YOU ARE READING
she's mine
Romance"מי אתה בכלל? יבן זונה!" פלטתי מפי, הטעות שלי. לא עברה שנייה והוטחתי לקיר. הוא הכין את אגרופיו,שפתיו האדימו,וורידו החלו להיבלט. הנה הוא הופך לחייה. שוב. "תחזרי על מה שאמרת" הוא זורק בביטחון גורם לכל פיסת "אומץ" שהייתה לי באותו רגע להעלם. "יאללה פעם...
