"מי אתה בכלל? יבן זונה!" פלטתי מפי, הטעות שלי.
לא עברה שנייה והוטחתי לקיר.
הוא הכין את אגרופיו,שפתיו האדימו,וורידו החלו להיבלט. הנה הוא הופך לחייה. שוב.
"תחזרי על מה שאמרת" הוא זורק בביטחון
גורם לכל פיסת "אומץ" שהייתה לי באותו רגע להעלם.
"יאללה פעם...
"אליסון, דיברנו על הטייץ חשבתי שהברתי את זה מהפעם קודמת" המשיך לדבר כשעיניו מטיילות על כל גופי וידו הפתיעה אותי. הוא אשכרה שם את ידו על המותן שלי.
לא הבנתי מה אכפת לו מה אני לובשת. אני לא אוהבת את הסיטואציה הזאת, בטח שלא איתו כרגע. הטופ של עולם התחתון.
"אתה לא חבר שלי ובטח שלא אבא שלי" הזזתי את ידו דחפתי אותו ורצתי הכי מהר שיכלתי
-
עבר שבוע מאז המקרה, פאבלו ביקר כל יום במסעדה ודאג להוציא לי את העיינים עם החיוך השטני שלו,בחורות זולות וחרא התנהגות כשאני באה לקחת הזמנה. הוא בא לכאן כל יום בכוונה.
אבל היום החלטתי לבקש חופש. עבדתי ממש הרבה והבוס יודע את זה.
20:00 "אלי תבואי איתי לסופר?" סבתי שאלה בנעימות
"ברור" חייכתי ולבשתי את המעיל השחור שלי של "tommy" שהרשתי לעצמי לקנות עקב המשכורת, שמתי ג'ינס ונעל שחורה.
לקחתי את הכרטיס אשראי שלי ויצאנו מהבית. אני ממש שמחה שהתחלתי לעבוד ועוד בעבודה שמביאה לי משכורת מדהימה. אני עוזרת לסבתא שלי וזה כל כך משמח אותי.
הזמנו מונית מאוד קר בחוץ "אני חושבת שתיהיה סופה בקרוב" סבתא שלי הביטה בחלון של המונית בדאגה.
וזה באמת היה נראה כאילו עוד שנייה עומדת להיות סופה של החיים.
"תכף אנחנו מגיעות" הרגעתי אותה
-
"בבקשה" שלמתי לנהג מונית ויצאנו.
הגענו לסופר לקחנו עגלה ואת כל הדברים שאנחנו הכי אוהבות
עברה שעה וגשם ורוח מטורפת החלו.
"הו לא" מלמלתי לעצמי
יצאנו מהסופר התקשרתי למוניות
"מונית לסופר דה גולי דחוף" התעצבנתי. שעה עד שהם ענו
"אין מוניות" שמעתי וניתקו.
סבתא שלי פאקינג רעדה. באמת היה קור כלבים.
הבאתי לה את המעיל שלי אחרי הרבה שיכנועים כי דאגה לי. אבל כרגע היא יותר חשובה.
לפתע למבורגיני שחורה נעצרה מולנו יכלתי לזהות אותה.
פאבלו. רק איך הוא הגיע לכאן? מה זה הצירוף מקרים ההזוי הזה?
"מה את אומרת? כנסי זאת לא הייתה שאלה"צעק. "אקח את סבתא שלך ואז אותך." המשיך עם הפקודות
(*הערת הכותבת ללמבורגיני יש 2 מושבים אחד של הנהג והשני מושב לנוסע*)
בשנייה הוא יצא מהלמבורגיני כגשם מטורף יורד עליינו.
"נעים מאוד, בואי אעזור לך" ניגש אל סבתא שלי ולקח את הקניות ואת ידה לעזור לה להגיע ללמבורגיני.
הוא העביר את כל הקניות ללמבורגיני וסבתא שלי כבר הייתה בפנים.
הוא התקדם אליי
"קחי את המעיל שלי, אני מחזיר אותה ודקה אני כאן תכנסי לבפנים" קבע עם קולו הגברי.
"לא רוצה. ואם יקרה משהו הכי קטן לסבתא שלי אני אהרוג אותך" צעקתי. הוא הכניס אותה למרות שלא רציתי. אך לא הייתה לנו ברירה, לא הייתה דרך אחרת להגיע. האוטובוס בכלל לא קרוב לכאן ולא היו מוניות כרגע.
"אני נשבע לך שאם לא תשימי את המעיל עלייך יקרה משהו לא טוב, עכשיו שימי את המעיל המזדיין עלייך ותכנסי לבפנים" צרח. פשוט צרח.
גלגלתי את עייני ולקחתי את המעיל מיידיו.
"אתה נשאר?" שאלתי באי הבנה שיסע כבר לקחתי את המעיל.
"תלבשי וסגרי את הריצ'רצ' עכשיו" המשיך לצרוח. הוא היה עצבני ברמות. כנראה לא רגיל שמסרבים לו.
אבל פחדתי ממנו. אז עשיתי את מה שאמר.
"יופי" אמר כניצחון ורק לרכב להסיע את סבתא שלי הביתה.
נשארתי בפנים(בסופר) עם המעיל שלו, היה למעיל ריח טוב שלו. של הבושם והסיגריות.
עברו כבר 10 דק התקשרתי לסבתא שלי בלי הפסקה.
היא לא עונה. התחלתי להילחץ
"הלו? סבתא מה קורה הכל בסדר?" שאלתי בדאגה . היא סוף סוף ענתה
"כן מתוקה שלי, הבחור הטוב עזר לי מאוד, לא עניתי כי סדרתי את הדברים מצטערת" אמרה בנעימות
"הכל טוב אדבר איתך" המשיכה והתנתקה השיחה
נרגעתי.
והנה פאבלו. חוזר לקחת אותי.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
