Empty Heart / לב ריק

פרק 22:

-נקודת מבט בריאן-

הבת של סקוט המבר תיהיה מוחזקת אצלי עד הרגע שבו קים תחזור אליי.
כדאי לו לציית לי אחרת לא ‏אהסס לפגוע בה.

המכירה תתקיים בעוד יומיים, סקוט עדכן אותם לגבי הכתובת והשעה, הם צריכים מחר לנחות כאן עם קים, אני יודע שג׳קסון מצפה לראות אותי מה שהוא לא יודע זה שהתוכנית שלו לא הולכת לצאת לפועל, יהיה כל כך כיף לראות אותו מובס.
אני לא אגיע למקום אולי, אבל אני אהיה חלק מהכל מבלי שהם ידעו, אבצע כל מה שצריך מרחוק ואחזיר את קים אליי.
עד כה סקוט משתף פעולה כי אין לו ברירה, המקום בו המכירה תתקיים כבר מוקף במצלמות ובאותו יום אדאג גם להציב אנשים שלי שם, כדי לדאוג שהכל קורה בדיוק כמו שצריך לקרות.

-נקודת מבט קים-

*כעבור יום*

אתמול אחרי שהם הכניסו אותי בכוח למכונית, נסענו במשך חצי שעה ואז הם החנו, לא יכולתי לראות היכן אנחנו נמצאים.
הם תפסו בי והרימו אותי באגרסיביות מישיבה ברכב לעמידה, הם המשיכו לאחוז בי ולמשוך אותי איתם, ניסיתי להתנגד אבל עצרתי שהבנתי שזה כבר לא יעזור.
כעבור מספר דקות של הליכה, הם הורידו את השק מהראש שלי, עצמתי את עיניי כי אור השמש הכאיב להן.
הייתי באמצע שדה תעופה, מטוס עם דלת פתוחה חיכה לנו, הם לוקחים אותי!
חשבתי ודמעה ירדה מעיניי.
אני זוכרת שבאותו הרגע רק עיכלתי שאני באמת הולכת להימסר לאדם זר שאינני מכירה.
פחדתי שבריאן יגיע למכירה הזו שהם מתכוונים לקיים, הם עושים הכל כדי שהוא יפול בפח שלהם.
ואני משתגעת שאין לי דרך לתקשר איתו ולספר לו את כל מה שהוא לא יודע כדי להגן עליו.
הם משכו אותי פנימה אל תוך המטוס הגדול, בו חיכה כבר ג׳קסון לי אח שלו ועוד כמה מאנשיו.
״שלום לך יפה״ ג׳קסון חייך מאוזן לאוזן.
״אל תחייך בן זונה, תחסוך את המחזה המכוער הזה מכולנו״ אמרתי וצחקקתי.
אבל הרבה לפני שהצלחתי להבין מה קרה כבר הרגשתי את כף ידו סוטרת לפניי.
״אל תגע בי פסיכופט״ צעקתי עליו והחזקתי את הדמעות שעמדו לפרוץ.
״את רוצה לראות כמה אני באמת פסיכופט?״ הוא אמר שלף אקדח והצמיד אותו לרכה שלה״.
״ג׳קסון תוריד את האקדח, עכשיו״ אמר אחיו.
״ג׳ייקוב אל תתערב, אחרת האקדח יהיה מכוון אלייך״ אמר ג׳קסון והביט באחיו בהבעה מאיימת.
״ג׳קסון תירגע, אתה הולך לקבל את מה שכל כך רצית מחר, לא חבל שתבזבז אנרגיות מיותרות עלייה?״ הוא אמר בטון עדין, מנסה להרגיע אותו.
״מחר אנחנו מקבלים את מה ששנינו רצינו, לא רק את מה שאני רציתי, תזכור את זה, זה מלחמה של שנינו לא רק שלי״ ג׳קסון אמר.
״כן בטח... מה ששנינו רצינו... זה לא חשוב עכשיו, תן לי אני אטפל בה, אדאג שהיא קשורה לכיסא ואשגיח עליה״ אמר ג׳ייקוב אחז במפרק ידי והוביל אותי אחריו אל תוך החלק הפנימי של המטוס ששם לא היה אף אחד.
״שבי״ הוא אמר, והתיישבתי, הוא קשר את ידי אל ידיות הכיסא בעדינות ואת שני רגליי קשר יחד.
״למה אתה עושה את זה?״ שאלתי.
״אני חייב לקשור אותך אני מצטער״ הוא ענה.
״לא לזה התכוונתי, למה אתה מגן עליי?״ שאלתי אותו והבטתי בו, עיניו היו מלאות אשמה.
״אני לא מגן עלייך, אני פשוט מבין שאת לא זו שצריכה לסבול מכל המצב הזה, אני לא בחרתי בזה גם תאמיני לי״ הוא אמר והתיישב בכיסא שמולי.
״תסביר לי למה אתה מתכוון ג׳ייקוב״ אמרתי.
״תמיד הייתי הצל של ג׳קסון בחיים, הלכתי אחריו, עשיתי תמיד מה שאמר כי היה אחי הגדול, אחד מהדברים שג׳קסון חייב את עצמו לבצע היה לקיחת הלגונה מבריאן.
הלגונה היא שטח גדול, בעצם אחוזה ענקית שנמצאת באקוודור, היא שייכת לאמא של בריאן שהיא גם אמא שלנו, אבל היא בעצם מעולם לא גידלה אותנו, הרבה לפני שבריאן נולד היא הייתה עם אבא שלי, אחרי חמש שנים כשג׳קסון היה בן ארבע ואני בן שנתיים היא עזבה אותנו ולא חזרה אף פעם.
ג׳קסון הפך לאדם מלא שנאה ככל שגדל, ואבא שלי אהב את זה, הוא תמיד אמר שהוא גבר ואני לא, כי אני תמיד הייתי רגיש יותר ואכפתי, מצד שני ג׳קסון היה חסר כל רגישות, הוא היה חסר רסן, פרעי.
לג׳קסון לא אכפת מי עומד בדרך, מצידו שאנשים יהרגו, שאנשים יפגעו, המטרה שלו עומדת לפני הכל.
הייתה לי חברה, שרציתי להציע לה נישואין, לשכוח מכל מה שהולך במשפחה שלי ולחיות איתה חיים מאושרים ושקטים, אהבתי אותה מאוד וג׳קסון אסר עליי לעשות זאת, הוא אמר שאני לא יכול לחיות חיים מאושרים לפני שהבקשה של אבא תצא לפועל.
אנחנו חיים ברדיפות אחרי דברים חסרי ערך קים, ולא מגיע לאנשים חפים מפשע כמוך להיפגע, הלגונה לא מעניינת אותי, ומעולם לא עניינה״.
הוא שפך את ליבו בפניי ואז נשם עמוק.
הם באמת אחים אז, אני צדקתי...
״אף פעם לא מאוחר כדי לעשות את מה שבאמת נכון ג׳ייקוב, תזכור את זה״ אמרתי.
״זה מאוחר קים, עשיתי כל כך הרבה דברים שאין עליהם מחילה, שום דבר לא יכול למחוק את העבר שלי ואת הטעויות שהמשפחה הזו הובילה אותי לעשות, מאז שאבא שלי מת ג׳קסון רודף אחרי הלגונה הזו כאילו מסתתר בה זהב, הוא לעולם לא יתן לי לעשות מה שאני רוצה, אני כבול אליו״ הוא אמר והתנשף.
״אתה יכול לעשות מה שאתה רוצה, לך תמצא את הבחורה הזו ותחזיר אותה בחזרה, תציע לה נישואים תעשה מה שהלב שלך מרגיש, לא משנה איך ג׳קסון יגיב על זה, לפני שזה באמת יהיה מאוחר מידי״ אמרתי וניסיתי להכניס בו תקווה.
אולי הוא לא מפלצתי כמו ג׳קסון אחרי הכל.
״את חושבת?״ הוא שאל בהיסוס.
״אני בטוחה״ עניתי בביטחון.
״תודה קים, בריאן באמת זכה בך״ הוא אמר וחייך חיוך טהור.
באותו הרגע נכנס אחד מאנשיו של ג׳קסון.
״ג׳ייקוב זה הזמן שלי להחליף אותך, תלך״ הוא אמר והתיישב במושב הקרוב.
ג׳ייקוב קם והתקדם לחלק השני של המטוס.
יכולתי לראות מהחלון שהמטוס כבר המריא.
לאן אנחנו טסים? אני לא יודעת, אם בריאן יגיע? אני לא יודעת, אם ימכרו אותי לאדם זר? אני לא יודעת.
החוסר ידיעה שיגע אותי, אין ספור מחשבות ושאלות שאף אחד לא מתכוון לענות לי עליהן.
אני כבר לא מפחדת מכל מה שקורה רק מרגישה חסרת תקווה, מרגיש לי שכלום לא הולך להסתדר.
אני לא רוצה שבריאן יגיע מחר, מי יודע מה ג׳קסון יעשה לו הפסיכופט הזה, אם רק הייתה לי דרך לתקשר איתו ולהגיד לו שלא יעז לדרוך שם.

*יום למחרת*
התעוררתי למחרת מכאבים בצוואר, היום הארור רשמית הגיע.
מי יודע מה יעלה בגורלי היום, מה יעלה בגורלו של בריאן ומה יעלה בגורל של שנינו יחד?
אין לדעת כיצד היום הזה יגמר, אבל התפללתי ללא סוף שנצא מזה, שנשכח מהכל ונתחיל מהתחלה, שסוף כל סוף אוכל להגיד לבריאן פנים מול פנים מה אני באמת מרגישה, ולא להתחבא מאחורי מכתב מחושב.
עכשיו כשהוא רחוק ממני זמן מה, אני תוהה איזה סתומה הייתי שלא פעלתי לפניי, שפחדתי מכל מה שעלול לבוא, שהאמנתי שאני בכלל יכולה לעמוד בפניו ולשמור על הלב שלי חסר כל רגש.
הוא הוכיח לי כמה אין לי שליטה על הרגשות שלי.
הוא נמצא רחוק ממני וכל יום הלב שלי זועק אליו, מייחל שיבוא, שיאהב, שיגע, כל דבר יהיה טוב, רק שיהיה בסביבה.
אני אוהבת אותו הרבה יותר משתיארתי לעצמי.
ואני לא אשקר זה מפחיד אותי עד מוות, אבל אני מוכנה לחיות בפחד, אני מעדיפה לחוש כל רגש אפשרי, לאהוב ולהיות נאהבת מאשר להקיף את עצמי בגדרות טייל.

״נחתנו, תהיי מוכנה עוד דקה יורדים״ אמר אחד מאנשיו של ג׳קסון.
״להיות מוכנה למה? שתשים לי שק על הראש תרים אותי ותזרוק אותי לתוך מכונית? למה שאטרח, פשוט תביא את השק ונגמור עם זה״ צחקקתי והוא הסתכל עליי במבט רצחני.
״איך שאת רוצה״ הוא אמר ותפס את ידי בחוזקה.
״אתה מכאיב לי!״ צעקתי כשהוא משך אותי והוביל אותי אל מחוץ למטוס.
״תוריד ממנה את היד, היום המכירה ואני לא מעוניין שיהיה עליה אפילו סימן אחד! סקוט צריך לאהוב את מה שהוא רואה״ אמר ג׳קסון והוא הוריד את ידו ממני.
״קדימה, לכי למכונית אחריו, אל תעשי בעיות אחרת את תתחנני שלא אהרוג אותך ואמכור אותך לאנגלי העשיר״ הוא צעק.
היה עדיף שכבר היה הורג אותי, מה עדיף לחיות כרכוש של אדם זר?