Empty Heart / לב ריק

פרק 28:

- נקודת מבט קים -

בריאן יצא החוצה לאחר שסיפרתי לו את האמת,
הבטתי בעיניו וראיתי בהן כאב עצום.
הלב שלי נשבר כשאמר שחיו הם שקר אחד גדול,
כי לצערי זו הייתה האמת.
רציתי לקום מהמיטה הזו שהרגשתי כבולה אלייה, ולהיות שם בשבילו דווקא עכשיו כשהוא צריך אותי יותר מתמיד.
גם אם לא יסכים לקבל את תמיכתי, לפחות אדע שאני לצידו.
ניסתי לזוז מעט וגופי נדבק מיד חזרה אחורה כשהרגשתי את הכאבים העזים, לא יכולתי להילחם בהם הרגשתי חלשה כל כך.

חשבתי עליו בכל רגע, על מה שהוא בטח מרגיש עכשיו.
הוא הרג את אח שלו, אמנם הוא לא ידע שהוא אחיו אבל אני בטוחה שהוא מרגיש רגשות אשם גם אם הוא אומר שלא.
הוא גילה שאמא שלהם שיקרה להם במשך שנים זה לא דבר קל לעיכול, רק אם הוא היה משתף אותי במה שהוא מרגיש ולא מתסגר ובורח.
הלוואי ויכולתי לקחת ממנו את הכאב ולהעלים הכל.

- נקודת מבט בריאן -

אני לא יודע לתאר במילים את מה שהרגשתי באותו הרגע
מבולבל ? אבוד ? אם ככה אפשר לקרוא לזה .
יצאתי החוצה כי לא רציתי שקים תראה אותי ככה,
אני זקוק לאוויר.
קראתי לאחיות שמטפלות בקים שיכנסו לחדר וישגיחו עליה, קיבלתי אותה בחזרה אחרי שחשבתי שכבר איבדתי אותה לתמיד וביחד איתה קיבלתי בוקס חזק לבטן, הידיעה שהחיים שלי היו שקר אחד גדול .
כל מה שחשבתי שאני יודע על עצמי ועל האנשים המעטים סביבי הפך לשקר ופתאום הרגשתי זר בחיים של עצמי, כי לא ידעתי עליהם כלום בעצם .
ג׳קסון! פאקינג ג׳קסון הוא אח שלי ! אני לא מאמין.
אני יודע שלקים אין שום סיבה לשקר לי אבל אני אהיה חייב לבצע בדיקת ד.נ.א בהקדם .
שנים שאני וג׳קסון יריבים, אמנם אף פעם לא ייחסתי לו חשיבות יותר מידי גם לא כאויב שלי אבל הוא תמיד צץ וניסה לחבל בכל דבר שעשיתי וככה גם לגבי הלגונה של אמא שלי שנשבעתי לשמור עלייה.
קים אמרה שהיא חושבת שיש משהו בלגונה הזו, ולא סתם ג׳קסון רצה אותה.
אודיע לאנשים שלי שאני רוצה שיהפכו את הלגונה אם צריך אבל שיגלו מה פאקינג יש שם .
ג׳קסון ידע שהוא אחי ובכל זאת בחר לצאת נגדי, ואני לא מתחרט לרגע על שהרגתי אותו.
תקראו לי מפלצת אבל הוא פגע בדבר הכי טוב שקרה לי,
והייתי עושה את זה עוד מאה פעמים אם צריך.
אולי הוא אחי מבחינה ביולוגית אבל הוא כלום עבורי בסופו של דבר וככה זה גם ישאר .
כעסתי על אמא שלי כל כך, ששמרה מאיתנו את הסוד הזה .
אני זוכר לילות שהייתי שוכב לצד אמא שלי ומלטף את שיערה, היא סבלה מחרדות בלתי פוסקות כשהייתי ילד.
הייתי מנסה להרגיע אותה ולהיות שם בשבילה, כשאבא היה מגיע הייתי בורח לחדר שלי כדי שלא יראה אותי ויכעס עליי שאני מעניק לה בכלל תשומת לב.
תמיד ראיתי על פניה של אמא שהיא מתעבת את אבא, הרגשתי שהיא חיה את חיה בכוח אך ורק עבורנו.
למרות כל הכעס שהיה בתוכי ידעתי שאם היא שיקרה לנו בטח הייתה לה סיבה לכך.
היא אהבה אותי ואת אחי טרייס מאוד, היא דאגה לנו וסבלה כשראתה את אבא מרים עלינו יד, היא תמיד ניסתה להגן עלינו ובסופו של דבר היא הייתה מקבלת את המכות.
טרייס היה גדול ממני בשנתיים והבין כבר איך אפשר למנוע מאבא להתלהט ואני הייתי קטן עדיין ואהבתי לעשות שטויות ואז למדתי בדרך הקשה לא להסתבך בצרות מלכתחילה כדי שהיא לא תיאלץ לספוג את הכאב בשבילנו.