Empty Heart / לב ריק

פרק 24:

-נקודת מבט קים-

הגענו למקום המכירה, המקום מלא באנשים ואני חשה בחילה איומה.
״איפה השירותים?״ שאלתי.
״לוו אותה לשירותים״ אמר ג׳קסון.
הרגשתי שאני בהתקף חרדה, לא הצלחתי לנשום טוב, לא ראיתי ברור, הכל נהפך שחור.
נכנסתי אל השירותים ומבחוץ עמדו שניים וחיכו לי.
התיישבתי על הריצפה וניסיתי להרגיע את עצמי, נשמתי נשימות עמוקות ונשפתי.
״את תצליחי להוציא את עצמך מזה״ אמרתי לעצמי בשקט.
אחרי שהצלחתי להרגיע את עצמי יצאתי החוצה.
״קדימה, המכירה מתחילה״ הם תפסו בידי והובילו אותי אחריהם.
ג׳קסון קרא לי אל הבמה, נשמתי עמוק ונכנסתי פנימה, נעמדתי במרכז ואורות מכל מקום היו מכוונים אליי.
ניסיתי לראות אם הוא נמצא שם, אבל האורות סינוורו אותי.
המכירה התחילה וסכומים החלו להיזרק באוויר, סכומי עתק נאמרו, הם רצו לקנות אותי כאילו הייתי מכונית או איזה חפץ סתמי.
אחרי שהגיעו לסכום מסוים אחד מהאנשים ביקש שאוריד את השמלה שלי.
נתקפתי בחילה שוב, אני לא רוצה להראות להם את הגוף שלי, אני גם ככה עומדת פה במרכז הבמה מושפלת כמו שלא הייתי מעולם, והם רוצים שגם אוריד את השמלה שלי.
בבקשה אלוהים! תעזור לי, התפללתי בליבי.
סקוט המבר אמר שלא אוריד את השמלה, הוא הציע פאקינג שני מיליון דולר כדי לקנות אותי, מה כל כך בוער בבן אדם לזכות במכירה הזו?
חשתי הקלה, לפחות אני לא צריכה להוריד את השמלה בפניי כולם.

ג׳קסון אמר שיש הפסקה של חמש דקות, אם אף אחד לא יציע יותר, אני אמכר לסקוט.
הוא תפס בידי והכניס אותי פנימה במהירות.
״הוא לא הגיע! למה הוא לא מגיע?״ הוא צרח.
אז באמת בריאן לא הגיע, שמחתי כי ככה ג׳קסון לא יפיל אותו בפח אבל גם העובדה שהוא לא בא בשבילי צרמה לי, האם בכלל אכפת לו ממני?
״תעני לי! את יודעת משהו?״ אמר ג׳קסון והתקרב אליי בצורה מאיימת.
״לא ! אני נשבעת״ עניתי בפחד.
״כנראה שהוא לא אוהב אותך, אחרת הוא היה מגיע״ הוא אמר.
ואז הבנתי, אז זה באמת הכה בי, לא ראיתי ממנו סימן אחד מאז שחטפו אותי, הוא לא הגיע לפה ולא שלח אף אחד כדי לחלץ אותי, כנראה שהוא באמת לא אוהב אותי, חשבתי ודמעות התמלאו בעיני.
״אם לא אקבל את הלגונה לפחות ארוויח מזה משהו, נראה שסקוט המבר ממש מעוניין בך לא קימי? אל תבכי, את תהי מאושרת איתו כני מבטיח לך״ הוא צחק את צחוקו המרושע.
״קדימה לבמה, תנגבי את הדמעות שלך תהיי ילדה טובה ותחייכי״ הוא אמר ותפס בידי.
אז זהו זה ? זה הגורל שלי ? אחרי כל מה שנלחמתי, בעצמי ובחומות שהיו סביב ליבי, אחרי הכל לא קיבלתי כלום חזרה, הוא לא יציל אותי, ואני בספק אם הוא בכלל קרא את המכתב שלי או הבין שנעלמתי.

נכנסתי בעקבות ג׳קסון אל הבמה, מנסה לחייך כמה שאני יכולה אבל העיניים הדומעות שלי מסגירות אותי.
״חזרנו!״ קרא ג׳קסון.
״האחרון שהציע עלייה את הסכום הגבוה ביותר היה סקוט המבר, שתי מיליון דולר, האם יש מישהו שמוכן לשים יותר ?״ הוא אמר.
אנשים החלו להתלחשש ולדבר בינהם, כעבור כמה דקות זה כבר היה ברור שסקוט זכה במכירה.
״נמכר לסקוט, פעם ראשונה!״
״נמכר לסקוט, פעם שנייה!״
״נמכר לסקוט, פעם שלישית!״ צעק ג׳קסון.
״ברכותיי סקוט המבר, זכית בקים לוריין״ הוא הוסיף.
באותו הרגע אני חושבת שנכנסתי לסוג של הלם, אני זוכרת במטושטש שהם הובילו אותי חזרה אל מאחורי הקלעים, ולאחר מכן סקוט הגיע ונתן לג׳קסון מזוודה שחורה שאני מתארת לעצמי שבתוכה היה את הכסף.
סקוט התקרב לכיווני ונעצר
״מוכנה ללכת?״ הוא שאל והסתכל עליי בהבעה מוזרה.
לא עניתי, שתקתי והלכתי אחריו.
נכנסו אל המכונית שלו הוא עזר לי להתיישב,
חגר אותי והכניס אותי פנימה.
בכיתי, ללא רעש, רק הבעה אדישה ודמעות שמרטיבות את הפנים וזולגות אל עבר השמלה.
אני לא יודעת מה כאב לי יותר, העובדה שבריאן לא בא להוציא אותי מפה או העובדה שאני חפץ של מישהו עכשיו.
סקוט שתק כל הנסיעה, הביט בדרך ולא הציץ אפילו פעם לכיווני.
הנחתי לעצמי להסתכל מבעד לחלון, לצפות בנוף ולבכות, להוציא את כל הכאב שחשתי.

הגענו לבית מלון כל שהוא, סקוט פתח לי את דלת המכונית, יצאתי והתקדמתי אחריו פנימה.
עלינו במעלית והגענו לקומה שבה היו שני דלתות, נכנסו בדלת הימנית, המקום היה ענק, מפואר ומעוצב יפה.
״אני צריך ללכת יש לי מה לעשות, את מוזמנת להרגיש בבית, אני נועל את הדלת ויש בחוץ שומר ראש אז שלא תנסי לברוח״ הוא אמר ויצא.

-נקודת מבט בריאן-

התוכנית הלכה כמתוכנן, קים נמצאת בסוויטה של סקוט, אך לפניי שאראה אותה יש משהו חשוב שאני צריך לעשות.
המקום בו התבצעה המכירה כבר כמעט ריק מאנשים לפי מה שראיתי במצלמות, ג׳קסון והאנשים שלו עדיין נמצאים שם, הזדמנות טובה בשבילי להיכנס לשם מבלי חשש שיקרה משהו לקים.
יצאתי מרכב והתקדמתי לאט אל עבר הכניסה, ריפרפתי עם ידי על הגב התחתון כדי לוודא שהאקדח שלי נמצא שם כמו תמיד.
הוצאתי את האקדח ודרכתי אותו.
״צלפים, ניצבים, מסתננים, כולם להתקרב אל ג׳קסון ולצמצם את הטריטוריה שלו, תקיפו אותו מכל הכיוונים ותנטרלו את האנשים שלו, שישאר בלי הגנה״ אמרתי לאוזניה שלי.
״כן בוס״ ענו כולם בפה אחד.
״אתה יכול להיכנס בוס, הוא מוקף והחיילים נוטרלו״ אמר אחד מהם.
נכנסתי במהירות פנימה, המקום כבר התרוקן לגמרי, בצד עמד ג׳קסון ומסביבו האנשים שלי, על הרצפה שכבו החיילים המנוטרלים שלו.
״עבודה טובה, משוחררים לכו להכין את הרכבים״ אמרתי והם יצאו בריצה החוצה.
״חשבתי שלא תגיע אף פעם״ אמר ג׳קסון.
״ושאפספס הזדמנות להרוג אותך ? לא, לא נראה לי״ אמרתי והתקרבתי אליו כשהאקדח מכוון לריצפה.
״היית צריך לוותר ולהביא לי את הלגונה, וככה דברים היו מסתיימים בצורה יפה״. הוא אמר כשכיוונתי על ראשו את האקדח.
״קים מדהימה ביופייה, אני לא מתפלא שהיא נמכרה הרגע בשתי מיליון דולר, איחרת את המועד, תן לי את הלגונה ואדאג להחזיר את קים״ הוא הוסיף.
״מה שאתה לא יודע ג׳קסון, זה שאני תמיד יהיה כמה צעדים לפנייך, סקוט פעל איתנו וקים מוגנת עכשיו, אבל זה כבר לא משנה, על הנזק שעשית אתה תשלם״ אמרתי והבטתי בו בשנאה.
יריתי בראשו מבלי לחשוב פעמיים, גופו נשמט על הרצפה ושלולית של דם החלה להצטבר.

יצאתי החוצה ונכנסתי לרכב שלי ובדיוק קיבלתי שיחת טלפון.
״בריאן, זה סקוט, עשיתי מה שביקשת בבקשה תשחרר את הבת שלי עכשיו״ הוא ביקש.
״תחכה בחניון של המלון״ עניתי וניתקתי.
״תקחו את הבת של סקוט לחניון המלון ותשחררו אותה הוא יחכה לה שם״ אמרתי לאוזניה שלי.

נהגתי כמו מטורף אל בית המלון, נסיעה של חצי
שעה הסתיימה בעשר דקות.
הרגשתי שממש תכף אחזור לנשום כמו שצריך, רציתי לראות אותה, לחבק אותה, להסניף אותה ולא לשחרר אותה יותר לעולם.
עליתי במעלית ופתחתי את הדלת עם המפתח שלקחתי מסקוט.

״קים?״ צעקתי.