Empty Heart / לב ריק

פרק 15:

דלת החדר שלו הייתה פתוחה מעט, עמדתי והצצתי מבעד לרווח הקטן.
הוא שכב במיטה והסתכל אל התקרה, כאילו היה עמוק בתוך מחשבותיו.
על השידה לידו היה מונח אקדח,
מפחיד קצת לישון כשיש ליד הראש שלך אקדח לא ?

שלושה שבועות זה יותר מידי זמן בלעדיו,
מרגע לרגע אני מבינה יותר כמה אני צריכה אותו שם, רק חבל שאני כל כך דפוקה.

״את יודעת שאני רואה אותך נכון?״ אמר בריאן והוציא אותי מהבועה שהייתי בתוכה לכמה דקות, הפכתי אדומה מרוב מבוכה שראה אותי צופה בו ככה, גיכחתי גיחוך מבויש.
פתחתי את הדלת ונכנסתי פנימה,
טיפה יותר קרוב אליו ואני כבר מרגישה טוב יותר.

שתקנו במשך דקה שהרגישה ארוכה מתמיד עד שהחלטתי שהגיע הזמן להודות בטעות שלי, אני באמת מתחרטת על מה שאמרתי, אני חושבת שהגבר הזה אמור לשחק תפקיד גדול בחיים שלי ואני פשוט לא מסוגלת לעכל שמישהו, ועוד מישהו כמוהו באמת ירצה אותי, פעם קודמת שגבר שיחק תפקיד כזה בחיים שלי הוא שבר לי את הלב, ואני לא מוכנה לזה שוב, בגלל זה יוצאות לי מילים מזוינות מהפה שאני בכלל לא מתכוונת אליהן.

״אתה יודע שאתה לא טעות בשבילי, אני לא התכוונתי למה שאמרתי ״ אמרתי בכנות והבטתי בו.
״אני כן טעות, אני לא טעות, זה כבר לא משנה כל הנושא הזה כבר ישן, המשכתי הלאה ממה שזה לא היה״ הוא אמר באדישות שחירפנה אותי.
הוא המשיך הלאה, ללא ספק.
״שמתי לב שהמשכת הלאה, בהצלחה בכל מקרה״ אמרתי וניסיתי לחייך חיוך מאולץ.
״תודה״ הוא אמר בשקט.
כל מה שהיה באלי באותו הרגע זה שיקום ויצעק עליי, שיספר לי מה הוא מרגיש, שיגיד לי כמה שאני מטומטמת ואני אסכים איתו על כך אבל לפחות נשים את זה מאחורינו ונשלים.
אבל לא, זה היה בדיוק ההפך הגמור, הוא היה נראה כמו זומבי חסר רגשות.
מעניין אם ככה אני נראית בדרך כלל?
״אני חושבת שאלך, אני בסדר הסטלה עברה לי״ אמרתי ופניתי אל הדלת.
התפללתי שימשוך בידי ויקח אותי אליו למיטה, שיעטוף אותי בשתי ידיו הגדולות ויתן לי קצת שקט מהחיים המשוגעים שיש לי.
״לפני שאת הולכת, את זוכרת את משרד עורכי הדין שדיברתי איתך עליו, יש לך ביום ראשון ראיון עבודה שם, בהצלחה״ הוא אמר.
אני לא מאמינה שהוא השיג לי ראיון עבודה במשרד עורכי דין, אני חייבת לעשות משהו עם החיים שלי חוץ מלהתמסטל ולשתות.
״ואו, תודה אני ממש מעריכה את זה שעשית את זה בשבילי״ אמרתי בלהט והוא לא ענה רק שתק.
השתיקה הזו הכאיבה לי כל כך, זה מוזר לי, אני לא מכירה אותו ככה.
הדמעות נאספו בעיניי, מאיימות לצאת החוצה.
יצאתי מהחדר בריצה אל היציאה מהבית.

-נקודת מבט בריאן-

הימים עוברים לי ואני מתחיל להתרגל לזה שהיא לא נמצאת פיזית, בלב שלי היא נמצאת תמיד אבל אני עובד על זה שגם משם היא תצא.
מאותו היום לפני שלושה שבועות שראיתי אותה עומדת מחוץ למועדון מחכה למונית אני במלחמות פנימיות, לשים את האגו בצד וללכת אליה?
התמודדתי יום יום עם המחשבות ועם הרצון לתפוס אותה מהתחת היפה שלה ולגרור אותה אלי למיטה.
כעסתי על עצמי שהשארתי אותה שם בלילה קר שכזה אבל הבנתי שבסופו של דבר זה מתגלגל איתה תמיד לאותו מקום.
כל פעם אני נשבר והולך אחריה, פעם היא בוחרת להיות שם פעם היא בורחת כי היא לא מסוגלת להיות שם, נשבר לי הזין מהמשחקים של הבחורה הזו.