Empty Heart / לב ריק

פרק 10:

התעוררתי בבוקר למראה יפה שאין כמותו.
בריאן ישן צמוד לידי כמו מלאך, או בעצם שטן.
הייתה לו חזות מאיימת אך אף פעם לא הרגשתי מאוימת כשאני איתו, להפך הרגשתי בטוחה.
יכולתי להתרגל לתחושה הזו של בוקר רגוע לצידו אחרי לילה סוער.
חשבתי שכל מה שקורה בנינו התחיל במיטה ונגמר במיטה, אבל אני לא טיפשה.
הלב שלי דופק כל כך מהר כשהוא רק מתקרב אלי, זה כאילו שהלב שלי הוא רדר מיוחד שמצפצף כל פעם מחדש כשהוא בסביבה.
הוא מצליח לעשות מה שאחרים לא הצליחו וזה הכי הפחיד אותי, ידעתי שהוא ינפץ כל זכוכית שמפרידה בין הלב שלי ללב שלו.
המגע החם שלו שצורב לי את העור כל פעם מחדש שלט בי, רציתי את המגע שלו תמיד.

נתתי לו לישון בשקט, קמתי בזהירות והלכתי להתקלח, אחרי שהתקלחתי לבשתי את התחתונים והחזיה שלבשתי אתמול וחולצה של בריאן ויצאתי בשקט למטבח להכין לנו ארוחת בוקר.

-נקודת מבט בריאן-

פתחתי את עיני וכל מה שראיתי זה מיטה ריקה.
האם היא ברחה שוב כמו שניסתה בפעם הקודמת?
מצד אחד אני לא אהיה מופתע אם ברחה, זה מה שהיא תמיד עושה, פעם היא קרובה פעם רחוקה.
אחרי ששטפתי פנים יצאתי החוצה לראות איפה הבחורה שלי ולאן הלכה.
הלכתי לכיוון המטבח ודודה שלי אלנה עצרה אותי.
"‏Quiero que te cases con una chica Así". - (אני רוצה שתתחתן עם בחורה כזו)
היא אמרה בספרדית והצביעה לכיוון המטבח.
על מי היא מדברת ולמה היא רוצה שאתחתן איתה?
דודה שלי אלנה היא אחות של אמא שלי.
יום אחד היא פנתה אליי כדי שאעזור לה לשלם על הלימודים של הבת שלה קרלה, וכמו שאבא שלי נהג ללמד אותי ״אין דבר כזה חינם בחיים״ לא שילמתי את שכר הלימוד של הבת דודה שלי קרלה, הצעתי לאלנה את העבודה עבור שכר חודשי והיא קיבלה אותה.

נכנסתי למטבח וראיתי אותה שם.
שמחתי לראות שלא ברחה לי.
היא עמדה ובישלה בזמן שהיא לבושה רק בחולצה שלי ולא יותר מזה.
אהבתי את המראה שלה בתוך החולצה שלי, מבחינתי שתלבש רק את החולצות שלי לכל מקום, שכולם ידעו למי היא שייכת.
הבנתי למה התכוונה דודה שלי כשהמטבח היה מלא בריחות טובים, בחורה שיודעת לבשל היא בחורה לחתונה אצל הספרדיים.
היא מתחה את גופה הקטן כדי להגיע לארון הכוסות הגבוה וחשפה את הישבן שלה.
זקפת בוקר לא הייתה בתכנון שלי אבל זה אפשרי בכלל להסתכל עלייה ולא להתחרמן ?
נימתחתי מעליה כדי להוציא את הכוסות שרצתה, כשהרגישה במגעי היא נתרעה והסתובבה.
״הבהלת אותי!״ היא צווחה בקול שקט.
״את לא יכולה להסתובב ככה כשהתחת שלך
פאקינג בחוץ, עובדי הבית או המאבטחים שלי יכולים לעבור פה ולראות אותך ואז אני אצטרך לתקוע בכל אחד מהם כדור, זה מה שאת רוצה?״
שאלתי אותה בקול ציני, אך בליבי ידעתי שאם אראה מישהו מסתכל עליה סביר להניח שהוא ימצא מת איפה שהוא.
״לא! אין צורך להרוג אף אחד״ היא אמרה בקול תמים, אח התמימות שלה, הורגת אותי כל פעם מחדש.
״יופי אז לכי תלבשי מכנסיים, גם לי זה לא בדיוק תורם״ היא הסתכלה למטה כשהבינה למה אני מתכוון, מבטה הפך מובך ולחייה אדומות.
היא רצה לחדר בחיוך, להתלבש.
כעבור כמה דקות היא חזרה למטבח לבושה הפעם גם במכנסיים שלי וביקשה שאבוא לשבת לאכול רק כשאהיה מוכן ומאורגן.
עשיתי כדבריה והלכתי להתארגן.