Empty Heart / לב ריק

פרק 17:

*כעבור שבועיים*

נקודת מבט קים-
שבועיים עברו, שבועיים שבהם לא נגעתי בסמים ולא שתיתי אלכוהול.
לא יצאתי למועדונים עם החברה, ישבתי בבית והתייסרתי, המחשבות לא הניחו לי.
לא היו לי את הסמים שיעזרו לי לעבור את זה,
ולא היה לי חשק לאלכוהול.
אז הכל הפך אפילו קשה יותר, לשם שינוי אני מתמודדת עם החיים המזוינים שלי.
התקבלתי למשרד עורכי הדין, מחר אני מתחילה לעבוד שם והאמת שזה קצת מקל עליי.
קצת פחות התעסקות בו, קצת פחות לסבול.
אני מתגעגעת אליו כל כך, בלה אומרת שאם הזמן זה יעבור אבל אני מרגישה שעם כל יום שעובר זה כואב אפילו יותר.
קרה כמה פעמים שכמעט נשברתי, כמעט רצתי ואמרתי לו זין על הכל, אני שלך.
אבל הפחד הכה בי כל פעם מחדש ודאג להשאיר אותי משותקת.
הוא גבר שידע כל החיים שלו אין ספור בחורות,
עם מראה שכזה אני לא אהיה מופתעת אם יום אחד הוא יגיד שהוא כבר לא מעוניין בי.
הוא קיבל כל מה שהוא רק רצה בחיים, האם הוא באמת יוכל להיות נאמן ולתת לי את מה שלא אפשרתי לעצמי לקבל.
האם לקחת את הסיכון ולתת לעצמי להתאהב?

-כעבור יום-
אני מוכנה ומאורגנת לקראת היום הראשון שלי בעבודה, לבשתי חצאית מיני שחורה וחולצה לבנה מכופתרת, נעלתי סנדלי עקב שחורים וסילסלתי את שיערי.
מזמן לא עשיתי משהו בשביל עצמי ולעבוד זה לגמרי משהו שאני זקוקה לו כרגע בחיים.
התאפרתי קלות ולקחתי את התיק העבודות שלי.

אחרי נסיעה של עשרים דקות הגעתי אל המשרדים, בקבלה ישבה קייט, היא זו שמקבלת את פניהם של הלקוחות כאן, הספקתי להכיר אותה בפעם הקודמת שהייתי פה.
״בוקר טוב מיס לוריין״ היא אמרה וחייכה לעברי.
״בוקר טוב קייט״ חייכתי חזרה.
״מר סמית בפגישה עם לקוח הוא אמר לי להראות לך את המשרד שלך אז בואי אחרי, הוא אמר שיפגוש אותך במשרד שלך כשיסיים״ היא אמרה ופנתה אל עבר חדרי המשרדים.
הלכתי אחריה, סורקת כל פינה ופינה בחלל העצום והיוקרתי הזה שלא הספקתי לראות בפעם הקודמת.
״זה המשרד שלך״ היא אמרה ופתחה את הדלת, משרד מהמם נגלה לפניי, בדיוק בגודל המושלם.
״מר סמית אמר שאת יכולה לעצב אותו כרצונך, בהצלחה מיס לוריין״ היא אמרה ופנתה כדי ללכת.
״קייט?״ קראתי אליה לפני שתלך.
״את יכולה לקרוא לי קים, מיס לוריין זה רשמי מידי״ צחקקתי.
״ברור מיס לוריין, כלומר קים״ היא חייכה חיוך נבוך.

בחצי השעה שעברה סידרתי את הניירת שלי וכל מה שהייתי צריכה במקום.
לא יכולתי להתחיל לעבוד עדיין כי מר סמית לא בא עדיין לכוון אותי ולתת לי הוראות, אז הנחתי שעדיף שאלך לשתות בנתיים נס.
עברתי במסדרון המשרדים, ולפתע שמעתי קול שהגיע ממשרדו של מר סמית.
הרגשתי שאני מכירה את הקול העוצמתי הזה, הצמדתי את אוזני אל הדלת והאזנתי לשיחה.
זה היה הקול שלו, זה היה הוא.
אני חייבת להיכנס, חייבת לראות אותו, חייבת שהוא יראה אותי.
מצד שני עדיף לי להיכנס למשרד ולהעלם.
אבל לפני שהספקתי לגבש החלטה הלב שלי פעל לבדו, פתחתי את דלת המשרד מבלי אפילו לדפוק.
אכן זה היה הוא, הוא לא ראה את פניי ואני לא ראיתי את פניו, אבל זה הוא שישב על הכיסא מול מר סמית.
״קים, קייט לא אמרה לך שאני בפגישה?״ מר סמית שאל והביט בי.
מיד כשהשם קים יצא מפיו בריאן הסתובב לראות מי זו הקים שעומדת בפתח המשרד.
זו אני, קים שלך.
הוא הביט בי במבט רגיל, לא קר, לא כואב, לא הרגשתי כלום מהמבט הזה שלו.
הוא היה נראה טוב כמו תמיד, לבוש בחליפה יפה יכולתי להריח את ריח הבושם שלו מפתח הדלת.
התגעגעתי לכל דבר שקשור אליו.
״טוב לראות אותך קים״ הוא אמר וחייך.
טוב לראות אותי ?
״אני בטוח שהיא תיהיה עובדת מצוינת״ הוא אמר למר סמית.
״ללא ספק, יש לה עבר מצוין בפתירת תיקים כאלו ואחרים, אני צופה לה עתיד זוהר״ ענה מר סמית וחייך אליי חיוך מאוזן אל אוזן.
״בכל מקרה רק רציתי להודיע שהגעתי,
אני לא אפריע לך עם הלקוח שלך״ חייכתי חיוך מזויף וסגרתי את הדלת.
למה הוא הגיב בצורה כל כך חיובית כשראה אותי הוא אמור להימנע מכל אינטראקציה איתי.
זה היה ללא ספק מפתיע.
חזרתי אל המשרד שלי, לא הצלחתי לשבת, הלכתי מצד אל צד כמו משוגעת, הראש שלי מוקף במחשבות כמו תמיד שהוא צץ.
על כמה שהוא יפה, על כמה שהתגעגעתי אליו,
על כמה שאני רוצה אותו קרוב אליי תמיד.
הוא היה נראה שונה היום, באופן חיובי.
האם המשיך הלאה? סביר להניח שכן.
ואני לא אאשים אותו, מגיע לו מישהי טובה ממני.
מישהי שתוכל לתת לו אהבה.