Empty Heart / לב ריק

פרק 8:

״כן... אהבתי פעם מישהו״ אמרתי בכנות ושיחקתי עם המזלג על הצלחת.
אני לא רוצה לדבר על זה, לא רוצה להיזכר בזה.
״את עדיין אוהבת אותו ?״ הוא שאל.
״לא, הזמן שעבר השכיח אותו״ עניתי ויכולתי לראות חיוך קטן ומרוצה על פניו.
את האמת שאני לא יודעת מה אני מרגישה כלפיי נייט בכלל, אני לא מרגישה שנאה כלפיו על כך שבגד בי ולא אהבה, אפילו לא געגוע.
״ומה את עושה בחיים?״ הוא שאל והודיתי לאלוהים שהוא החליף נושא.
משהו בו גורם לכל המחסומים שבי ליפול ואני לא מצליחה להתנגד לזה, אני מאמינה שאם היה ממשיך לשאול שאלות הייתי שופכת את ליבי בפניו.
״אני עורכת דין״ חייכתי בגאווה.
לפחות במשהו אחד בחיים הדפוקים שלי הצלחתי.
״את עובדת במשרד כל שהוא?״ הוא שאל.
״לא כרגע, עבדתי במשרד שלו... כלומר במשרד של האקס שלי, התפטרתי בעקבות...לא משנה מה, ואז עברתי לפה״ התאמצתי כל כך שלא לתת פרטים מיותרים שאמרתי את המשפט בגימגום.
״לעורך הדין שלי יש משרד עורכי דין כאן בלאס וגאס, אם תרצי אני לגמרי יכול לדבר איתו״ הוא חייך אלי, התרגשתי מהמחווה הקטנה ומהאכפתיות שהוא הפגין כלפיי.
״תודה בריאן, זה יהיה ממש נחמד מצידך״ הודיתי לו.
אני ללא ספק זקוקה לתעסוקה, כל מה שאני עושה זה לחגוג ולחגוג ועוד הפעם לחגוג.
״כל מה שתצטרכי אני כאן בשבילך קים״ הוא אמר בטון רציני והרגשתי את הפרפרים בבטן שלי משתוללים.
ניסיתי להשתלט עליהם אבל פשוט לא יכולתי.
בריאן הזמין את החשבון ונתן למלצר טיפ גדול, המלצר הודה לו כמה פעמים ובריאן חייך אליו.
אהבתי לראות איך הקליפה הקשה שלו מתקלפת לאט והוא הופך מאדם קשוח שכזה לאדם טוב לב ואכפתי.

נכנסו למכונית ובריאן התניע.
ריח הבושם שלו כרגיל ממלא את אפי.
התקרבתי עם ראשי אל צווארו והסנפתי את הריח המשכר הזה.
״מה את עושה?״ הוא גיחך.
״אני יכולה להסניף אותך שעות״ הסמקתי וצחקתי, לרגע הבנתי איזה מביכה אני.
בריאן חייך ונתן לי נשיקה על הלחי בתגובה.
הלב שלי דפק במהירות, בחיים לא הרגשתי ככה בגלל נשיקה קטנה על הלחי.
״היה לי ממש כיף״ אמרתי והסתכלתי דרך החלון.
״הלילה רק התחיל״ הוא חייך כשעיניו נעוצות בכביש.
״מה? לאן הולכים?״ שאלתי מופתעת.
״לבית שלי״ הוא הביט בי לשנייה וחזר עם עיניו אל הכביש.
לרגע תהיתי למה הוא מתכוון, אבל לפני שהספקתי לגבש מחשבה הוא ענה.
״חברים שלי אירגנו מסיבה אצלי, אם לא תרצי לבוא אני אבין, רק תגידי ואני אסתובב לכיוון הבית שלך״.
״ברור שאני רוצה לבוא, אולי גם תכיר לי את אחד החברים החתיכים שלך״ צחקתי.
אך עיניו לא הביעו צחוק ושעשוע כלל, כל מה שראיתי במבטו זה אש באותו הרגע.
״את תהיא צמודה אלי ולא תזוזי ממני לרגע,
הבית יהיה מפוצץ באנשים שאת רובם אני לא מחבב ואני לא מעוניין שיתקרבו אלייך״ הוא אמר במבט רציני כל כך שכל מה שעשיתי היה להנהן לחיוב במהירות.
הגענו לבית של בריאן, אין ספור מכוניות חנו בחנייה החיצונית, אורות חזקים יצאו מחלונות הבית ומוזיקה רועשת במיוחד נשמעה עוד כשהגענו לשביל הגישה.
השומר ראה שזה בריאן ופתח את השער.
בריאן החנה את המכונית ויצאנו.
עשרות אנשים עמדו מחוץ לבית, היו נשים בלבוש מינימלי וגברים בלבוש רישמי.
אחד מהגברים התקדם אלינו וחיבק את בריאן.
״יום הולדת עשרים ושבע שמח אחי״ הוא אמר והרגשתי את ליבי נופל, זה יום ההולדת שלו?
הוא לא אמר לי כלום אפילו לא נתן רמז.
הרגשתי כל כך רע עם עצמי, אבל מאיפה אני אמורה לדעת דבר שכזה?
״תודה לוקאס״ הוא הינהן בחיוך לעברו והוא הלך.
״אני לא מאמינה שזה יום ההולדת שלך״ תפסתי בידו בחוזקה ומשכתי אותו כדי שיעמוד לידי ויפסיק להתקדם פנימה.
״אל תעשי מזה עניין קימי, זה סך הכל יום הולדת״ הוא חייך בקלילות כאילו זה שום דבר, וזה רק חירפן אותי יותר.
״אני לא מאמינה שהיית איתי כל כך הרבה זמן היום ולא אמרת מילה״ צעקתי עליו אך הכעס התפוגג בשנייה.
״יום הולדת שמח״ אמרתי ונעמדתי על קצות האצבעות וחיבקתי אותו בחוזקה, הוא עטף אותי בשני ידיו הגדולות, וכמו תמיד הרגשתי כל כך קטנה אך בטוחה בזרועותיו.
ראשו נקבר עמוק בתוך הצוואר שלי והוא נשק לי נשיקה קטנה שם ששלחה בי את הזרמים האלו שהוא תמיד גורם להם.
״מזכיר לך שוב קים, את לא זזה ממני!״ הוא אחז בידי ולקח אותי אחריו אל תוך הבית.
נכנסו והבית היה עמוס בכל כך הרבה אנשים, כולם לבשו את אותה ארשת פנים, קשוחה וסמכותית.
זו לא הייתה מסיבה רגילה, אנשים לא רקדו או השתוללו, כל קבוצת אנשים עמדה בפינה שלה, וחלק ישבו סביב שולחנות עגולים ומשקאות חריפים חולקו על ידי מלצרים ומלצריות בלבוש תואם.
אנשים הגיעו לברך את בריאן, ובריאן דאג להנהן לתודה בצביעות, ראיתי על פניו שהוא לא נהנה.
״תביא לי כוס וויסקי ולה כוס שמפנייה בבקשה״ הוא אמר לאחד המלצרים והידק את אחיזתו בידי כאילו פחד שאחמוק לו מבין הידיים.
הרגשתי את העיניים של כולם נעוצות בי אך של אדם אחד במיוחד, הוא הסתכל עליי בצורה כל כך מפחידה שפשוט הורדתי את מבטי.
״הכל בסדר?״ בריאן שאל והרים את ראשי.
״כן, ברור״ חייכתי אליו.
כוס השמפניה שלי הגיעה והגרון שלי היה כל כך יבש שפשוט שתיתי אותה בלגימה אחת.
בריאן גם סיים את כוס הוויסקי שלו במהירות.
״הייתי שמח לברוח מכל האנשים האלו ולעלות אותך לחדר שלי״ הוא הצמיד אותי אליו והעביראת ידו על ישבני.
״ומה היינו עושים בחדר שלך?״ לחשתי באוזנו וחייכתי חיוך ממזרי.
״הייתי מזיין אותך חזק כל כך שכל האנשים כאן היו שומעים״ הוא אמר בשקט ונשך את תנוך אוזני.
התאפקתי כל כך שלא להוציא קול, הרגשתי את הרטיבות שהצטברה בין רגליי כשהוא דיבר אליי כך.
השפעה אוטומטית שרק לו יש עליי.

לרגע אני חושבת מה לעזאזל אני עושה כאן?
הכל כל כך מבולבל ולא מובן אבל אני אשקר אם אגיד שלא טוב לי כרגע, טוב לי מאוד אפילו.
ואני מפחדת מזה, כי אני יודעת שזה זמני, אני יודעת שאני לא אאפשר לעצמי להישאר במקום הזה, אבל אני אנוכית מידי כדי לסרב להיות בקרבתו אפילו קצת.
ואני שואלת את עצמי,
האם זה שווה?
להוריד את כל שבניתי סביב הלב שלי בשבילו?
כי הוא עושה את זה מבלי שאוכל להתנגד.
המילים היפות שהוא אומר לי, הדאגה והאכפתיות שהוא מפגין כלפיי, מקום המבטחים שהוא מעניק לי, אולי אחרי הכל אתה לא רק סקס חסר משמעות בריאן.
לא היה לי את האומץ להודות בכך,
אך בלב הרגשתי את זה חזק יותר מתמיד.

הלילה עובר לאט, הבחור עם העיניים המפחידות עדיין צופה בי בצורה מטרידה, ניסיתי להתעלם מזה כדי לא ליצור בלגן אך הייתי דקה מללכת אליו ולתת לו בעיטה בביצים, מה הקטע שלו ?
בריאן שתה ללא הרף, אך הוא לא היה שיכור.
הוא לא חייך, לא העביר רגש דרך פרצופים,
הוא היה אדיש לכל דבר ולכל אדם שהתקרב אליו.
הוא דאג לבדוק כל רגע שאני לצידו, כל פעם שראה שאני נמצאת פניו התמלאו ברוגע,
כאילו היה זקוק לי לצידו.
התפללתי שהלילה הזה יגמר כבר, הכל כל כך רישמי ומכובד אבל זו הייתה הצגה.
האנשים פה רוצחים אחד את השני כשהם בזמן עבודה, אבל אז מניחים הכל בצד כאילו הם לא מתעבים אחד את השני ו״נהנים״.
זה כל כך מזויף שאני מבינה למה בריאן אדיש כל כך להכל, אין סביבו משפחה אוהבת ביום ההולדת שלו ובכלל, יש סביבו אנשים זרים וקרים, שכל הקשר שלהם בנוי על כסף ושנאה.
שמחתי לרגע שלפחות אני נמצאת לצידו,
הרגשתי את כאבו גם אם הוא לא הפגין את זה.
לא חשבתי על מה שאני הולכת לבחור הלאה,
האם אני מורידה כל חומה שבניתי בשבילו ונותנת לו לתפוס ולמלא את חלל הלב שלי או שאני שוכחת ומוחקת כל זכר ממנו.
כלום לא עניין אותי.
ידעתי שהערב, אני יהיה כאן, איתו ולצידו.
לקחתי את ידו ושילבתי אותה עם ידי.
הוא הסתובב וחייך אלי את החיוך המושלם שלו.
״אני שמח שאת כאן, איתי״ הוא הידק את אחיזתו.
״גם אני שמחה להיות כאן, איתך״ חייכתי אליו חזרה והוא משך אותי אליו לחיבוק.
ושוב כשזרועותיו עטפו אותי הייתי במקום מבטחים מוגן ושמור, לרגע הרגשתי ששם אני רוצה להישאר לעד.