Empty Heart / לב ריק

פרק 16:

-נקודת מבט קים-
יצאתי בריצה מהבית שלו עם דמעות בעיניים, בחיים שלי לא הרגשתי ככה ואני יודעת שזו אשמתי אבל אמרתי לו שאני מצטערת.
מה הוא עוד רוצה שאעשה?

הלכתי ברגל, לא יודעת לאן פשוט צעדתי בתקווה שאמצא איזה מונית כדי שאוכל לחזור הביתה.
האיזור דיי יוקרתי אז לא דאגתי שאתקל באיזה אדם או איזור מזיק.

הלכתי והלכתי, לא נתקלתי אפילו במכונית אחת בכביש, הרחוב שומם.
לפתע רעש של צופר מכונית הקפיץ אותי מבהלה.
הסתכלתי אל המכונית, החלון התגלגל מטה וחשף את הבן אדם שלפני דקה שיחק אותה זר.
״תיכנסי למכונית״ הוא פקד עליי
המשכתי ללכת והתעלמתי ממנו.
״תיכנסי לפאקינג מכונית קים״ הוא צעק הפעם.
״אני לא נכנסת לשום מכונית, סע מפה״ צעקתי חזרה בתקווה שיוותר וילך.
הוא עצר את המכונית ויצא והחל לרוץ לכיווני, רצתי הכי מהר שיכולתי אבל בדיוק שנייה אחרי הוא כבר אחז בגופי והרים אותי כאילו הייתי נוצה מה שעיצבן אותי יותר, מאיפה החוצפה שלו פשוט לקחת אותי ללא רצוני .
״את ביקשת את זה״ הוא אמר ונשא אותי אל המכונית בכוח.
״תוריד אותי!״ חבטתי בגבו.
הוא פתח את דלת המכונית , הניח אותי על הכיסא והתיישב בכיסא הנהג.
״אל תנסי לפתוח את הדלתות הן נעולות״ הוא אמר והתחיל לנסוע.
שתקתי כל הנסיעה, וכך גם הוא.
זה הרגיש שהיה כל כך הרבה מה לומר אבל פשוט העדפנו לשתוק כדי לא להחמיר את המצב.
הגענו לשביל הגישה של הדירה שלי, הוא עצר ויצא מהאוטו, ניסיתי לפתוח את הדלת בעצמי אבל היא הייתה סגורה מבפנים.
הוא ניגש אל הדלת שלי, פתח אותה ותפס את ידי כדי להוציא אותי.
״אני רק אגיד לך כמה דברים, ואז אני עף מפה״ הוא אמר והביט בעיני, גופי נצמד אל המכונית כדי לא לגעת בגופו, אבל הוא כל כך צמוד אלי שזה פשוט בלתי אפשרי.
״תראי אותי, נמצא ליד הבית שלך אחרי שרדפתי אחרייך ברחוב, שלושה שבועות אני מנסה להעיף אותך מהחיים שלי ואת פשוט דופקת לי בדלת ומצפה שהכל יהיה כרגיל אחרי שתבקשי סליחה על המילים המזוינות שלך אין לך פאקינג זכות לעשות דבר כזה״ הוא אמר וטרק את ידו על המכונית.
לא עניתי, את האמת שלא ידעתי מה להגיד בכלל, הרגשתי שהוא צודק אז העדפתי לשתוק, אבל זה עדיין לא נותן לו את הזכות להתנהג ככה.
״תצאי לי מהחיים אין לי זין למשחקים שלך״ הוא אמר נכנס למכונית שלו ונסע משם, לא נתן לי אפילו להשחיל מילה.
הדמעות אוטומטית זלגו, הרגשתי כאילו איבדתי משהו שבכלל לא היה שייך לי אף פעם.
ציפיתי שנדבר והכל יסתדר, אבל אני טיפשה אני פשוט טיפשה! יש לי את האפשרות לפתוח את הלב שלי בפניו, יש לי את האפשרות לאהוב ולהיות נאהבת אבל אני פשוט סוגרת את כל הדלתות הטובות שנפתחות לי בגלל העבר שלי, וזה משגע אותי, נמאס לי להפסיד דברים רק בגלל החשש להיפגע.
גררתי את עצמי עם הדמעות אל דלת הדירה ודפקתי עליה חזק, בלה פתחה את הדלת לבושה בחלוק ומבט ישנוני.
״קימו! מה קרה? כנסי ״ היא שאלה בהיסטריה כיאה לה והכניסה אותי אל תוך הבית.
״לא משהו חשוב״ עניתי ומחיתי את הדמעות.
הפעם האחרונה שבה בלה ראתה אותי בוכה הייתה לפני יותר משנה וחצי, כשהחיים שלי היו מלאים רגשות מהסוג הרע.
לא הרשיתי לעצמי להזיל דמעה, בעצם לא היו לי דמעות להזיל, המלאי אזל אחרי אותה תקופה רעה, אבל הנה אני עכשיו עם עיניים רטובות ולב שלא מבין מה בדיוק קורה לו .
התיישבתי על הספה ובלה לידי מביטה בי במבט מבולבל ומודאג.
״קדימה לספר הכל עכשיו״ היא אמרה.
מה לספר לך בל? שאני מטומטמת? שאני לא יודעת לחוות דברים כמו בן אדם נורמלי רק כי איזה בן זונה הרס לי את הלב ובגד באמון שלי.
בעולם אחר הייתי שמה זין על הכל, ונותנת לעצמי את מה שמגיע לי אבל במציאות זה מפחיד מידי.
״אספר לך בקצרה, ואז אלך לישון״ אמרתי ומחיתי עוד דמעה שברחה לה.
״הכרתי את בריאן במועדון שאליו אנחנו יוצאים תמיד, הוא צפה בי רוקדת מלמעלה, הסתקרנתי לדעת מי האיש הזה, הוא היה נראה כל כך טוב, רציתי בו למטרה אחת בלבד, והיא לשכב איתו.
מפה לשם הגעתי לדירה שלו, הבחור שהביט בי מלמעלה כבר לא היה רק חתיך, הוא היה ממגנט, גברי ברמה שאין לתאר, הריח שלו, גוון הקול שלו שהיפנט אותי, משהו שם היה מעבר.
אני נמשכת אליו בצורה שאני לא יודעת להסביר.
המיסתוריות שהוא מביא איתו והחזות הקשה רק לקחו אותי יותר פנימה, למעגל שלא נגמר.
מלילה אחד במיטה שלו זה הפך לסיפור לא מובן, בזמן כל כך קצר חוויתי איתו דברים שלא חוויתי עם אף אחד, גם לא עם נייט.
הלב שלי דופק מהר יותר כשהוא בסביבה שלי, המילים נעלמות לי, אני מרגישה מובכת וביישנית וזה לעולם לא קורה לי.
ואני שונאת את זה בל, אני פאקינג לא תיכננתי להיכנס לתוך זה, הבטחתי לעצמי שאשאר מחוץ לכל עולם הרגשות וככה אגן על עצמי, אבל אני לא יכולה לשקר לעצמי יותר הוא מצליח להוריד חומות שבניתי בקלות שמפחידה אותי.
אני לא יכולה שהוא יהיה בחיים שלי אבל אני גם לא יכולה בלעדיו.
ואמרתי מילים שאני מתחרטת עליהן כל כך כי אני מפגרת, ואני לא יכולה לשחק משחקים יותר לא כולם קרים וחסרי רגשות כמוני.
הוא אמר שאין לו זין למשחקים שלי, הוא לא יודע שהמשחקים האלה פוגעים בי יותר מאשר בו״. אמרתי ונשמתי עמוק.
״אוקי ואו!״ אמרה בלה בפרצוף המום.
״איך זה שלא סיפרת לי כלום עד עכשיו״ היא צעקה.
״טוב זה לא משנה, עכשיו תעני לי בכנות, את אוהבת אותו קים ?״ היא הוסיפה לומר והביטה בי בשתי עיניה.
״לא, את יודעת שאני לא יכולה לאהוב מישהו״ עניתי לשאלתה.
״אני חושבת שאת אוהבת אותו הרבה יותר ממה שאת יודעת, את יושבת פה בוכה ושופכת לי את הלב שלך על זה שהוא מצליח להוריד את החומות שבנית, זה מצוין קים! תני לו, בבקשה ממך תני לו להוריד את החומות, תני ללב שלך הזדמנות שנייה, כבר כל כך הרבה זמן שהלב שלך הוא מבצר, אין יוצא ואין נכנס, מגיע לך טוב יותר יפה שלי״ היא אמרה וליטפה את ראשי.
״אני כל כך רוצה, אבל אני מפחדת בל״ פרצתי בבכי חזק יותר והנחתי את ראשי על ברכה.
״ששש אל תבכי״ היא המשיכה ללטף אותי.
״אני יודעת שזה מפחיד קימו, ואם אגיד לך שלא תיפגעי אשקר לך, אבל זה שווה את זה, תנסי אל תשללי את זה מעצמך רק בגלל מה שקרה, תני לעצמך הזדמנות חדשה לאהוב״ היא אמרה ונשקה לראשי.
״הלוואי בל, הלוואי״ אמרתי ועצמתי את עיני הרטובות בתקווה שארדם.

-נקודת מבט בריאן-
הגעתי לבית שלי, הדבר הראשון שעשיתי היה להוציא בקבוק וויסקי מארון השתייה.
מזגתי אל תוך כוס שהוצאתי והתיישבתי על אחד מכסאות הבר שהיה סביב השולחן.
הבטתי בבית, גודלו עצום ורק אני חי פה,
משום מה כשהיא נמצאת פה הבית מלא חיים.
היא מביאה איתה אנרגיות מיוחדות שראיתי רק אצלה לכל מקום אליו היא הולכת.
החיוך היפה שלה מאיר לי את הבית.
וכשהיא כאן זה מספיק, אני לא צריך יותר מזה.
לפעמים בא לי ללכת לרצוח את המזדיין ששבר לה את הלב, רק בגללו היא לא יכולה להיות שלי, רק בגללו היא סבלה עד כדי כך שזה גרם לה לחסום כל רגש אפשרי.
ואני לא טיפש, אני רואה איך היא מסתכלת עלי או איך היא מתה מקנאה כשיצאתי מהמועדון עם נטליה, וזה הכי הורג אותי כי היא לא מוכנה להודות ברגשות שלה.
היא עקשנית בצורה בלתי נסבלת, אבל אני מבין מאיפה זה בא אבל לעזאזל תעזי בשבילי.
לגמתי מהוויסקי כשהראש שלי פגש במחשבה כואבת, היא לא תמלא את הבית שלי יותר באור,
לא אסניף את עורה הלבן והעדין, לא אביט בה יותר רוקדת, היא חיה קטנה, אמנם סקסית אבל פצועה, והיא לא מסוגלת לתת לעצמה להרגיש, אז אני נאלץ לשחרר, לתת לה ללכת.
בפעם הראשונה בחיים שלי אני פשוט משחרר, הגעתי להבנה כשיצאתי אחריה עם האוטו שלעולם לא אצליח להילחם ברגשות אליה, לעולם לא אצליח להילחם בדחף לשמור ולהגן עליה, אני יודע שאם יקרה לה משהו אני יהיה הראשון שיהיה שם בשבילה אבל לשם שינוי אני בוחר להשלים עם מה שאני לא יכול לקבל.