Empty Heart / לב ריק

פרק 12:

-נקודת מבט קים-

רעדתי מקור וההרגשה פתאום הייתה מוזרה,
הגוף שלי לא נוהג להגיב ככה לסמים.
הרמתי את עצמי מהמיטה בכוח אחרי שדפיקות הדלת כבר הפכו חזקות, חזקות מידי.
לבלה ומריאן יש מפתח למה לעזאזל הן לא יכולות פשוט לפתוח את הדלת המזורגגת?
זחלתי אל הדלת, סיבבתי את המנעול בכוחות שנשארו לי ונשענתי על הקיר, בהיתי בתקרה.

דמות לא ברורה נכנסה אל תוך הבית ולא הוציאה הגה, הרגשתי מוסחררת ולא הצלחתי למקד את הראיה שלי.
״מי זה?״ מילמלתי בכוח.
הרגשתי שתי ידיים גדולות מרימות אותי, ומניחות אותי על המיטה.
נאבקתי כדי לראות מי עומד מאחורי הצללית.
האם זה נייט? שחזר כדי לשבור את ליבי שוב.
אבל זה לא היה נייט, זה היה בריאן.
אפילו שלא הייתי פיקחת הייתי מופתעת מהיותו שם, לא חשבתי שיבוא לחפש אותי אחרי שיראה שאני לא נמצאת בבית שלו, מחכה לו כמו שביקש.
דמעות עלו בעיני שהבנתי כמה אני דפוקה, כל היום סבלתי ממחשבות עליו ועל אוברי לשווא.

צמרמורות עברו בכל גופי, הוא הניח מגבת רטובה על ראשי שציננה אותי מעט.
אחזתי בשני ידיו והוא עטף אותם וחימם אותם.
לאחר כמה דקות הרגשתי יותר טוב אך עוד לא הייתי בעצמי.
הוא הרים אותי אל האמבטיה ועזר לי להסיר את בגדי לאט.
הרגשתי נבוכה מהמחווה האינטימית אבל הייתי מחוקה מידי כדי לחשוב על זה.
למה אכפת לו? למה הוא נמצא פה בכלל?
הוא היה אמור לצאת מחיי מהבוקר הראשון שבו עזבתי את הבית שלו, זה הפך לסיפור שלא רוצה להסתיים.

ישבתי בתוך האמבטיה, הוא מילא אותה במים פושרים שחיממו אותי, הרגשתי שאני פיקחת שוב.
״איך את מרגישה?״ הוא שאל.
״יותר טוב, תודה״ עניתי בכנות.
״מצוין כי יש לנו הרבה על מה לדבר״ הוא אמר ועטף את גופי במגבת.

התיישבתי על המיטה, מסתכלת עליו פותח את הארון שלי מחפש משהו שאוכל ללבוש.
״למה אתה נמצא כאן בכלל?״ שאלתי אותו.
״איפה נמצאים התחתונים שלך?״ הוא התעלם מהשאלה שלי והמשיך לחפש.
״במגירה השלישית״ עניתי.
הוא פתח את המגירה השלישית, עיניו נפערו כשראה את כמות הסטים, התחתונים והחזיות שהיו שם, יכול להיות שיש לי אובססיה קטנה להלבשה תחתונה.
״מי בר המזל שרואה אותך בהם?״ הוא חייך לעברי אבל בעיני ראיתי שהוא התכוון למשהו במה שאמר.
אם רק היה יודע שהוא הבחור היחיד שזכה לראות אותי בהלבשה תחתונה מאז שנפרדתי מנייט.
הוא זרק לי תחתון מהמגירה אחרי שהצליח לבחור אחד ושמלת פיג׳מה שמצא איפה שהוא שם אחרי שהפך לי את הארון.
הוא נעמד לידי וחיכה שאתלבש, אבל מסיבה מסוימת שלא הצלחתי להבין באותו הרגע לא רציתי להתלבש לידו, הוא קילח אותי אם גם אתלבש לידו זה יהיה אינטימי, מידי.
״אתה יכול לצאת?״ ביקשתי ממנו.
״כאילו לא קילחתי אותך עכשיו, אבל אחכה בסלון״ הוא יצא.