Empty Heart / לב ריק

פרק 5:

״בן לגמרי השתגע אתמול, הוא אוהב אותך קים, איך את לא שמה לב?״ אמרה בלה.
לא הגבתי למילים שאמרה, התקדמתי למטבח מהסלון והכנתי לעצמי נס קפה.
״רוצה נס קפה?״ שאלתי והתחמקתי מהנושא.
״כן אני אשמח, וזה לא יעזור לך להתחמק קים, בסופו של דבר בן יתוודה על הרגשות שלו אלייך, ואת לא כל כך עוזרת כשאת נצמדת אליו ורוקדת איתו ככה, אל תשחקי ברגשות של הבחור,
זה לא מגיע לו״ היא אמרה ונשמעה כועסת.
היא צודקת אני יודעת שהיא צודקת אני פשוט לא חושבת,
אני צריכה להתרחק ממנו ולא לגרום לו לצפות לדברים שלא הולכים לקרות.
״את צודקת בל אבל זה לא במכוון, קשה לי להתרחק ממנו כשהוא כל הזמן סביבי, ואני רוב הזמן מסטולה או שיכורה והדעת שלי לא פועלת כדי להחליט מה נכון או לא נכון באותו הרגע״ אמרתי והגשתי לה את כוס הקפה שהכנתי לה.
״אז פשוט תדברי איתו ותסבירי לו שזה לא יקרה, עדיף שהוא יפגע פעם אחת ויבין, תודה על הנס״ היא חייכה.
״איפה מריאן?״ שאלתי.
״היא הלכה אתמול עם איזה בחור הביתה,
היא הייתה ממש מחוקה והיא לא שמה לב כמה שהוא היה מכוער״ היא צחקה וגרמה לי לצחוק גם.
״תאמיני לי בל, זה לא משנה אם הוא מכוער או חתיך, סקס ללא מחויבויות, ללא רגשות, אלו החיים הטובים״ אמרתי והתיישבתי לידה מחייכת מאוזן לאוזן.
״את בטוחה שאת מדברת על מריאן ולא על עצמך קימו?״ היא גיחכה.
״אני אומרת בכללי, כשרגשות לא מעורבים לא מפחדים להיפגע, הכל כל כך בטוח יותר״ אמרתי בביטחון.
״אוקי גברת ללא מחויבויות, אז מי הוא? איך הוא נראה? מה עשיתם? דברי אליי!״ היא אמרה בלהט ולגמה הכוס שלה.
לקחתי לגימה גם אני והתחלתי לספר.
״קוראים לו בריאן וואיט, וזה בדיוק הבריאן וואיט שאת חושבת עליו״ אמרתי והיא פתחה את עינייה.
״הוא כל כך מושך, כל כך סקסי בל.
השיער שלו שחור ועיניו שחורות וגדולות, זיפים קטנים מעטרים את הפנים שלו ומעניקים לו מראה בוגר יותר, אתמול הוא לבש חליפה שחורה צמודה שישבה עליו מושלם.
החזקתי את עצמי שלא להיכנס איתו למיטה אבל זה היה פשוט בלתי אפשרי, זה היה הסקס הכי טוב שהיה לי, למרות ששכבתי רק עם בן אדם אחד בחיי לפניו״ אמרתי.
לפני שהספקתי להמשיך את השיחה נשמעה דפיקה בדלת.
״תפתחי זו בטח מריאן״ אמרה בלה.
הלכתי לדלת ופתחתי אותה, בדלת עמד בן, הוא היה נראה טוב יחסית למישהו שהיה כל כך שיכור אתמול.
״בן? מה אתה עושה כאן?״ שאלתי.
״הבאתי חומר״ הוא חייך אלי.
״כנס״ חייכתי חזרה וסגרתי אחריו את הדלת.
״היי בנבון, אני רואה שהיום אתה במצב טוב יותר״ אמרה בלה.
״כן, היי בל, רוצה להצטרף?״ בן שאל אותה והוציא שקית קטנה ושקופה שבתוכה היו הכדורים הקטנים וניפנף בה באוויר.
״תנחש מה התשובה?״ ענתה בלה
״לא, כמו תמיד״ בן השיב וגילגל עיניים.
בן הוא היחידי שאני עושה את זה איתו, הוא לא לוחץ עליי ושואל אותי אלף פעם אם אני בסדר,
הוא מתמסטל יחד איתי ושותק, נותן לחומר לעשות את שלו בלי הסחות דעת כאלו ואחרות.
ישבנו שנינו בחדר שלי על המיטה, לא רציתי שהוא ישאל איפה הייתי אתמול אבל אני ידעתי שזה יגיע.
הוא הוציא כדור אחד וריסק אותו על מסך הטלפון שלו באמצעות כרטיס, הוא סידר את החומר בשורה והגיש לי.
הנחתי אצבע אחת בצד האף כדי שהחומר יכנס מהצד השני ושאפתי הכל פנימה במהירות.
שכבתי במיטה שלי ולאט לאט העולם נעשה קל יותר, נוח יותר, הכל צבעוני ויפה.
לא סתם אני חוזרת לעולם הזה כל פעם מחדש,
כל כך קל לי לברוח לכאן.
שאיפה אחת קטנה של חומר ואני בעננים.
כשאני בעולם הורוד הזה אני מאושרת, אושר זה רגש שאני לא ארשה לעצמי לחוות מחוץ לו.