העולם התחתון

פרק 3

גופי קופא כשמבטו אוחז בי. "סליחה" אני ממלמלת לבסוף וצועדת לאחור, מרגישה את הקור צורם בעורקיי כשחום גופו מתרחק. הוא לא אומר דבר, אך לאחר כמה שניות עוקף אותי ומתיישב בשורה הרביעית. אני מבחינה במבטים סקרניים, אך אם חשבתי שזה הוא השיא שלי להיום, איאן מסמן לי להתיישב לידו. לחשושים וקולות המומים נשמעים ברחבי האולם, אך אף אחד מהם לא המום כמוני. מה הוא רוצה ממני?

אני מתלבטת אם לזוז ממקומי או לא, אך מבטו העוצמתי של איאן מבהיר לי שהוא לא ביקש, אלא הורה. הזזתי את רגליי לבסוף, מתיישבת לידו ומחבקת את תיק הצד שלי. לפחות פה לא רואים את המבטים החטטנים של כולם. מבטי מהוסס, לאן אני אמורה להסתכל? מה אני אמורה לעשות במצב הזה בכלל? גופי משותק, מודה על כך שסוף סוף המורים והמנהל נכנסו לאולם. הבטי אל הבמה, מעסיקה את עצמי בדיבורים על חוקי בית הספר, אך לא שומעת דבר כשגופי מודע למבטו של איאן היושב לצידי. למה הוא בוהה בי ככה. אולי הוא רוצה להרוג אותי כי הייתי עדה לחיסול? או אפילו כי ראיתי אותו פצוע?

"כאן, אתם לא זוכים בפריבילגיות שיש לכם בחוץ. שטח בית הספר ישאר נקי מזעם ומלחמות" מנהל בית הספר אומר בחדות, לא משאיר ספק לגבי הנהלים הנוקשים. "בנוסף לכך, יחסים לא הולמים לא יתקבלו בבית הספר" מוסיפה סגנית המנהלת במעט כעס יש לומר, כנראה שזה קרה בעבר כי חלק מהתלמידים מצחקקים. אני נעה בכיסאי בחוסר נוחות, יודעת שיותר מידי עיניים נמצאות עלי כרגע, ובעיקר מודעת לעיניו הצורמות של איאן. עיניי לא יכולות לשאת את הסקרנות יותר ומציצות אל בטנו התחתונה, אותה תפרתי אתמול בחוסר מיומנות. מעניין כמה כואב זה עכשיו. איך הוא הגיע ללימודים כאילו כלום לא קרה?

"את לא תופרת כזה גרוע" הוא אומר בקול צרוד, הרבה יותר עירני מאתמול, אך עדיין אפל ומסתורי. עיניי עולות אל עיניו, זהו, ליבי מסמן לי כי נלכדתי במלכודת הדבש. עיניו לוקחות אותי אל המעמקים הכחולים, מערפלות את חושיי ומותירות אותי חסרת תחושה. זיפיו משורטטים על פניו, מותירים שאלה ידועה, האם הוא באמת בן 18? אם לא הייתי יודעת מי הוא, לעולם לא הייתי חושבת שהגיע הנה ללמוד. עיניו חדות, צדות את הטרף ללא ניע. שיערו הכהה נח על ראשו בצורה כל כך לא מתאמצת. הטבע התאכזר כשייצר מפלצת יפה כל כך.  לרגע כמעט אפשר לשכוח שמדובר בראש המאפיה העתידי.

שיחת ההיכרות נמשכת זמן לא ידוע, אך מבטי לא נע מעיניו, עד שצלצול צורם מפוצץ את בועתי ומבטנו מתנתק. "לפני שאתם יוצאים, לא לשכוח שבחירת המגמות נגמרת בסוף השבוע הקרוב" קוראת הסגנית במרירות ולאחר מכן כולם נוהרים מהאולם. אני קמה מבלי להביט בו, הולכת בעקבות ההמון ומרגישה את צעדיו אחרי. "מי זאת, למה איאן קולינס מסתכל עלייה?" בחורה בלונדינית אומרת בחוסר הבנה, אם רק הייתי יודעת. מלמלתי בראשי ונכנסתי אל הקפיטריה, אפילו לא ידעתי שאני בדרך לכאן.