העולם התחתון

פרק 17

דין עמד מולי ופחד חלחל לגופי. "אני לא אפגע בך, תרגעי כבר" הוא גלגל את עיניו, אך מההיכרות איתו למדתי שאי אפשר ממש להסתמך על מה שהוא אומר. "מה אתה רוצה ממני? מה עשיתי לך שאתה לא מפסיק להתעלל בי?" רטנתי וצעדתי לאחור. "זה מה שאני מקבל על העזרה שלי?" הוא שואל בבלבול ואני מכווצת את עיניי בזעם, הוא קורא לזה עזרה? הוא הרבה יותר חולה נפש ממה שחשבתי. "אתה פסיכי!" צעקתי וברגע של טיפשות דחפתי אותו.

הבלבול התחלף בזעם וחוסר שליטה והוא תפס את שתיי ידי בידיו, לוחץ אותן עד כאב. "מה עשיתי שכל כך הכעיס אותך?" הוא לחש בזעם ועיניי התמלאו בפחד. "זה לא ברור? הסרטון" עניתי והוא עזב את ידיי באחת. "איזה סרטון?" הוא שאל, גורם לי לגלגל את עיניי. "סרטון שלי עירומה למחצה מהיום שאיימת עלי ברכב שלך! הנה גרמת לי להגיד את זה. מרוצה?" ירקתי בזעם וגבותיו מתכווצות בחוסר הבנה. "עכשיו אני מבין למה קולינס תקף אותי בכזה זעם" הוא מלמל לעצמו. "אני צריך ללכת להרוג מישהו, נתראה" הוא אומר כדרך אגב ויוצא מהחדר במהירות, לא מאפשר לי להבין מה בדיוק קרה פה כרגע.

יצאתי מהחדר, הולכת לכיוון הכיתה בה איאן היה ורואה את סגנית המנהלת יוצאת ואיאן אחריה. "קרה משהו?" הוא נעצר כשהוא מביט בי. "אני לא בטוחה שדין הוא זה שהשאיר את הסרטון" אמרתי בזהירות ואיאן היה נראה מבולבל כמעט כמוני. "איך הגעת למסקנה הזאת? ומי זה יכול להיות חוץ ממנו?" הוא שאל ונראה כלא מאמין.

"אני לא יודעת, אבל הוא היה נראה מופתע מידי" הסברתי ועיניו של איאן התכווצו. "הוא היה לידך עכשיו? מתי הבן זונה הזה הספיק להתקרב אלייך?!" הוא רטן והחזיק את עצמו מלהכות בדבר הראשון שראה. "זה לא העניין עכשיו" נשפתי בייאוש, מתי בדיוק הכנסתי את עצמי למקום שאני צריכה להסביר את עצמי בפני איאן בכלל?

כולם סביבנו התפזרו והשאירו אותנו לדבר לבד במסדרון. "תפסיק לנסות לשלוט בכל צעד שלי ולהגן עליי כל הזמן" אמרתי לפתע והוא גלגל את עיניו. "מדהים שעדיין לא הבנת איך זה עובד" הוא ענה בזלזול ואגרופיי התכווצו בזעם. "מדהים שעדיין לא הבנת שאני לא מפחדת ממך" שיקרתי בצורה הכי אמינה שיכלתי. "אז כנראה שאת יותר טיפשה ממה שחשבתי" איאן ירק והסתובב ללכת. זעם מילא את גופי. איך הוא יכול להגיד דבר כזה וללכת פשוט? צעדתי קדימה, תופסת את ידו ומונעת ממנו להתקדם כפי שעשה לי בעבר. נראה שהוא הופתע מהמחווה ונעצר. "מה את חושבת שאת עושה?" הוא שאל ועדיין לא הזיז מעליי את ידו. "אני לא סיימתי לדבר!" קבעתי והוא היה נראה אדיש לחלוטין. "אני כן" זה כל מה שהוא עשה לפני שהוא הזיז את ידו ממני והתקדם ללא כל הבעה.

הקור ששידר הקפיא את עצמותיי, איך הוא יכול להיות כל כך מגונן ואכפתי לרגע אחד וכל כך קר וחסר רגשות ברגע השני? כמה באמת אכפת לו ממני אם הוא מסוגל לעשות את הניתוק הזה וללכת כאילו כלום? נכנסתי אל הכיתה אחרי ההפסקה הארוכה שדין ואיאן ארגנו לנו, לא מוכנה למראה הבא שראיתי. אחת הבנות שאת שמה לא ידעתי, בעלת קארה בלונדיני מושלם ונמשים על פניה רכנה מעל איאן בניסיון להבליט כל חלק טוב בגופה. "אתה מגיע למסיבה הערב? כי אם אתה תהיה שם, אני בטוח אהיה" היא שאלה בטון פלרטטני וכל מה שרציתי לעשות באותו הרגע זה לקפוץ עליה כמו שאיאן קפץ על דין.