העולם התחתון

פרק 15

הרכב כבר כמעט הגיע אל השער כשהנהג קיבל טלפון ועצר את הרכב. "מה אתה עושה?" שאלתי בהיסוס, לא בטוחה שאקבל תשובה. "מר קולינס הורה להחזיר אותך לביתו" הוא אומר ועיניי כמעט יוצאות מחוריהן. "אני לא חוזרת לשם" קבעתי, צופה בפניו מתעוותות בהפתעה לתגובתי המרדנית. "זאת לא בקשה" הוא מסביר ואני מגלגלת את עיניי. "תגיד לו שלא יחפש אותי" רטנתי, פותחת את הדלת האחורית ויוצאת מהחדר. "מיס רוג'רס, תחזרי לרכב" הוא קרא אחרי, אך לא הסתובבתי והמשכתי ללכת אל השער הגדול.

כשכמעט הגעתי הבחנתי במזג האוויר האפלולי. "שיט" מלמלתי לעצמי כשהבנתי שעומד לרדת גשם. הגעתי אל השער הגדול, נעמדת מול שלל השומרים ומחכה שיפתחו את השער, מה שלא קרה. "אני רוצה לצאת" דרשתי, צופה באדישות שלהם כלפיי. רקעתי ברגלי, מבינה שאיאן החליט לחטוף אותי. הוצאתי את הטלפון שלי, מחייגת ומצמידה לאוזני. "תגיד להם שיפתחו לי!" רטנתי לתוך הטלפון, מתאפקת לא לצעוק עליו כשאני שומעת את גיחוכו. "את תצאי רק כשאני אחליט אוליביה, נראה שאת שוכחת מי אני כל הזמן" הוא אומר וקולו מרצין מעט. "אוקי, מה אני צריכה לעשות כדי שתיתן לי לצאת?" שאלתי בייאוש. "תחזרי לכאן ונדבר" הוא קבע וניתק את הטלפון. נשפתי בכעס, מבינה שאני חייבת לחזור, רק שאז רכב התקרב אל השערים והשומרים מיהרו לפתוח אותם. צפיתי ברכב נוסף מאחוריו ולפי תגובתם של השומרים הבנתי שמדובר באלכסנדר קולינס.

ניצלתי את ההזדמנות כשהשער היה פתוח לגמרי, עוברת את השומרים העסוקים במהירות ויוצאת לחופשי. חיוך מרוצה מתפרס על שפתיי, אך נמחק כשרעם חזק מרעיד את השמיים ואחריו טיפות גשם מתחילות ליפול. אני מתחילה ללכת ומסתכלת סביבי, אין דבר למעט עצים וכביש בשדה ראייתי המוגבל. החושך כבר החל לכסות את האזור וכל צליל קטן הקפיץ אותי ממקומי. המשכתי ללכת עד שהגעתי לאזור עם מבני מגורים, מבינה שאני לא ממש יודעת איפה אני כרגע אבל כנראה זאת הדרך הנכונה.

החושך הבריח את כל האנשים מהרחובות ומי שהעז להיות בחוץ היה אך ורק חברי מאפיה חמושים. חלקם שמרו על האזורים שלהם וחלקם חיפשו צרות. כבר יכלתי לשמוע את ההתלחשויות בסמטאות, מרגישה את הפחד בעורקיי. מכונית עברה ונעצרה לידי בחריקה, גורמת לי לצוות בבהלה. התעלמתי ממנה כמה שיכלתי, ממשיכה ללכת ושומעת מישהו יוצא מתוכה. ליבי כמעט עצר כשיד הונחה על כתפי ועצרה אותי במקומי. "את מחפשת צרות?" קול מוכר נשמע באוזניי, אך לא הייתי בטוחה שהוא מרגיע אותי לחלוטין. הסתובבתי כדי להביט בפניו של דין, לא בטוחה אם אני אמורה לפחד ממנו או לא. "אני רק מנסה להגיע הביתה" מלמלתי בחוסר ביטחון, צופה בגברים שעברו מסביב מתרחקים לאור נוכחותו של דין.

"מנסה להגיע לבד הביתה אחרי החושך?" הוא מגחך ומגלגל את עיניו השחורות. נשפתי בייאוש, יודעת כמה הוא צודק. עמדתי שם כמה שניות נוספות, צופה במבטו מרצין מעט כשהוא שולח את ידו אל פניי. קפאתי במקומי כשאגודלו הקרה עברה על פניי. התכוונתי לצעוד לאחור, אך לפני שהספקתי ג'יפ שחור עצר ליד רכבו של דין ואיאן יצא ממנו בסערה. "מה לעזאזל וואיט?" הוא זעם ודחף את ידו של דין ממני. נשפתי בהקלה לרגע, אך הרוגע חלף ברגע שהבנתי שאיאן ודין נמצאים מולי שוב והפעם אנחנו לא בפס.