העולם התחתון

פרק 8

"אני כבר אבוא באוטובוס" קראתי, מנערת את איאן ומסמנת לו לשתוק כשהוא פוקח את עיניו הכחולות. "אבא שלך לא יאהב את זה, אבל בסדר. אל תאחרי רק" אמי קוראת ולאחר מכן נשמע שהיא מתרחקת ואני נושפת בהקלה. "למה נשארת לישון כאן?!" רטנתי, מתרחקת מגופו וקמה על רגלי. "את תמיד כל כך כועסת בבוקר?" הוא שאל בגלגול עיניים, מתרומם מעט וחושף את חלקו העליון. "רק כשאתה בסביבה" עקצתי, מסתובבת כדי לא להביט במראהו המושך. למה הוא חייב להיות כל כך מושך? זה הופך את המטרה שלי לכל כך הרבה יותר קשה.

"את הרבה יותר נחמדה כשאת ישנה" הוא מלמל, קם על רגליו ולובש את חולצתו. "אתה יותר נחמד כש- בעצם אתה אף פעם לא נחמד" אני מלגלגת והוא מגחך, משתעשע מהניסיונות שלי להחזיר לו. "כנראה שאף מישהו אחר היה אומר לי את הדבר שאת אומרת, הוא מזמן היה מרחף לו בין המתים, אבל תמשיכי, אני מת על זה" הוא מחייך בערמומיות ואני נעצרת. אולי זה לא רעיון כל כך טובה לתת לו מוטיבציה להמשיך.

"אני צריכה להתארגן לבית הספר" אני קוטעת את השיח המוזר ואיאן נראה דיי משועמם. "ומה עוצר בעדך?" הוא לחש, מסתכל לצדדים ומרים את גבותיו בשאלה, לא מסתיר את השעשוע בקולו. "אתה!" רטנתי, מכווינה את ידי לעבר הדלת. "את מנסה לרמוז לי שאת רוצה שאלך?" הוא שואל וצועד צעד קדימה. "זה לא רמז, אני רוצה שתלך, עכשיו" כיווצתי את אגרופי, מקווה שנשמעתי רצינית כמו שרציתי. "אני אחכה לך למטה" הוא התעלם ממני, לוקח את הטלפון שלו יוצא מהדלת בלי בושה. תודה לאל שההורים שלי כבר יצאו, אם הם היו רואים אותו יוצא מהדלת שלי בבוקר הם היו הורגים אותי.

התארגנתי במהירות, מודעת לעובדה שאני עומדת לאחר הבוקר ושאיאן מחכה לי למטה. אספתי את שיערי, לא מתעכבת מעבר לכך ויורדת למטה. רכב שחור גדול חיכה לי עם דלת פתוחה ואיאן כמובן ישב בפנים כששומרי הראש שלו מקדימה. "אני לא מאמינה שאני נוסעת איתך" מלמלתי לעצמי כשהתיישבתי לידו וחגרתי. "זה בסדר, את לא צריכה להתרגש" הוא לחש לי בחזרה, מתייחס לזה כאל מחמאה, בדיוק ההפך מכוונתי. גיחכתי, מחליטה להתעלם ממנו, עד שידו נגעה בה והסתובבתי להביט בו. הוא החזיק את צוות שיערי, לא לגמרי ברור למה. "מה אתה עושה?" שאלתי בבלבול. "הוא צבוע?" הוא שאל בסקרנות ונענעתי בראשי. "אף פעם לא ראיתי שיער שחור כל כך" הוא אמר ותהיתי אם זאת טקטיקה חדשה בניסיון להיכנס לי לתחתונים. "אתה כנראה לא מסתובב מספיק" נפנפתי, מושכת את שיערי מידיו ומתרחקת מעט. "מאיפה המזג החם הזה? זה בטוח לא בגנים, ראיתי את ההורים שלך" הוא לגלגל, רק מרגיז אותי יותר. "פגשת את עצמך? אתה יכול להפוך גם את הדלאי למה לחם מזג" עניתי בעוקצנות, חושש מהרגע שנגיע לבית הספר ומקווה שאף אחד לא יראה אותי יורדת מהרכב שלו.

עיניהם של שומרי הראש שלו כמעט יצאו מחוריהן במשך כל השיחה שלנו, נראה שלא רק איאן הופתע לשמוע אותי מדברת אליו ככה, אם לומר את האמת, גם אני הופתעתי מדבריי, אבל הבחור הזה הוציא אותי מדעתי בתקופה הקצרה שאני מכירה אותו כמו שאף אחד לפניו לא עשה. כשהגענו לבית הספר מיהרתי לרדת, מציצה מידי פעם באיאן שהולך ברוגע, עד שהוא מגיע לשער וכמעט ויורה בבחור המבוהל שערך את הבדיקה השגרתית בכניסה לבית הספר.