העולם התחתון

פרק 13

הדלת החלה להיפתח באיטיות וצוות האבטחה עמד לפנינו עם אקדחים שלופים. הייתי כל כך שקועה שלא ששמתי לב שאיאן הלך מצידו השני של החדר עד אלי. כשהדלת כמעט נפתחה לגמרי עשרות גברים חמושים נכנסו לאולם, מביטים ימינה ושמאלה. "זה נגמר, את בטוחה" איאן אמר לפתע, מערפל אותי בתוך הטירוף והפחד. לא כל כך הבנתי על מה הוא מדבר, עד שלפתע אלכסנדר קולינס הגיח לפתע ונשמתי נעתקה.

מעולם לא ראיתי אותו פנים מול פנים, רק בתמונות וכתבות. עיניו החומות חיפשו אחר משהו ונעצרו על איאן שהיה לידי. קפאתי במקומי, תוהה אם הוא יתקדם לכיוונינו. הסתתי את מבטי מעט כדי להביט באיאן, רואה שמבטו שקוע באביו. לא יכלתי לעצור את המחשבה על כמה הם דומים. שיערו של אלכסנדר היה חום כהה ומאפיר ועיניו חומות לעומת עיניו הכחולות אפורות של איאן. הוא היה גבוהה כמוהו ומרשים וממבט קרוב יותר היה אפשר לראות את קו לסתו המשורטט. "אתה בסדר?" הוא אמר לפתע לאיאן וליבי צנח כשהבנתי ששקעתי לגמרי במחשבות והוא עומד ממש מולי.

"כן, שטויות" איאן עונה ואני מנסה לצעוד מעט לאחור בתקווה להעלם מהסיטואציה הזאת. קולות המומים כבר נשמעו סביב, הרוב נדהמים אך אחרים השמיעו את הפחד שלהם, בכל זאת מדובר על המנהיג ששינה את העולם בשביל רובנו ואוחז בשיא נאמנים שאי פעם היה. עם כל הכבוד שהיה להם כלפיו, הפחד דאג להזכיר מי הוא ולא לתת לאף אחד להתבלבל.

"מי זאת?" אלכסנדר הבחין בי לפתע ואיאן הסתובב. "אוליביה" הוא ענה בקצרה והפנה את מבטו בחזרה אל אביו. "אז זאת הסיבה?" הוא שאל לפתע ופניי התעוותו בבלבול. "אולי" הוא ענה בקצרה פעם נוספת ואלכסנדר חייך בסקרנות מעורפלת. "בטוח בחוץ, כולם יכולים לצאת" הוא קרא בקול ואנשי ההנהלה התקרבו בזהירות, מעוניינים להתעדכן מה קרה בדיוק. "נתראה, אוליביה" אלכסנדר אמר לפתע ועיניי כמעט יצאו מחוריהן. אם הייתי מספרת למאט שזה קרה עכשיו, הוא היה צוחק לי בפנים.

"אני צריך ללכת עכשיו, יהיו עלייך שומרים בדרך הביתה אז אל תפחדי" איאן הוא זה שפנה אלי הפעם, אך לא הספקתי להתנגד לפני שהוא הלך אחרי אביו יחד עם שומרים רבים. "בואי נלך הביתה" אבי הגיח מאחורי תלמידים רבים שהתלבטו אם לעלות לפני השטח או לא. "אתה בטוח שלא מסוכן שם יותר?" שאלתי בחשש, עדיין לא יודעת מפני מה הסתתרנו. "אם מר קולינס אמר שבטוח, זה בטוח" הוא אמר בביטחון ובלית ברירה הנהנתי והלכתי אחריו.

שומרים ומאבטחים רבים היו לאורך כל הדרך למעלה ובשטח בית הספר. אני חושבת שזאת הפעם הראשונה שהורה או שומר עם נשק נכנס פנימה. למזלנו זה היה כדי להציל את כולם ולא כדי להרוג אף אחד. כמה שומרים הלבושים בשחור הביטו בי כשהלכנו, מהנהנים אחד לשני בהסכמה ומוודאים את השטח. אני מניחה שאלה השומרים שאיאן דיבר עליהם. "כבר כמעט בוקר, אמא שלך בטח משתגעת מדאגה" אבי אמר, ממהר להגיע אל הרכב שלו. יצאנו מבית הספר, נכנסים אל הרכב במהירות.