העולם התחתון

פרק 16

אימי עמדה מולנו בפה פעור. "מר קולינס, תודה שהחזרת את הבת שלי הביתה" היא אומרת לפתע והפעם זה תורי להיות מופתעת. "כמובן" הוא ליקק את שפתיו והביט בי. נו באמת לבחור הזה אין בושה. "נתראה מחר" אמרתי במהרה וסימנתי לאימי להיכנס. "לילה טוב" הוא קרץ לפני שנכנסתי וסגרתי את הדלת. "אוליביה, איך יכלת לסגור לו את הדלת בפנים ככה" אימי נזפה בי ולא יכלתי להסתיר את ההלם מפניי. "את לא כועסת?" הרמתי את גבתי והיא נראתה מעט מהוססת.

"כמובן שאני לא מרוצה שהתנשקתם ועוד בחוץ, זאת לא התנהגות מכובדת. אבל זה איאן קולינס מתוקה, זה כבוד בשבילנו שהוא מעוניין בך" היא מוסיפה ומשום מה התשובה שלה מכעיסה אותי מעט. זה כבוד בשבילנו שהוא מעוניין בי? אפשר לחשוב שאנחנו כאלה נחותים. "אבא לא הגיב כמוך" הסברתי והיא הנהנה בהבנה. "לאבא שלך ייקח קצת זמן לקבל שהילדה הקטנה שלו גודלת, אבל נסתיר את זה ממנו כרגע עד שהזמן המתאים יגיע" אימי אומרת ואני מסכימה מייד. הדבר האחרון שאני צריכה זה שאבי יגלה.

עליתי לחדרי אחרי השיחה המוזרה ביותר שהייתה לי עם אימי ונשכבתי על מיטתי. הבטתי מעלה, נושכת את שפתיי כשאני נזכרת בנשיקה שלי עם איאן. כבר עברתי את השלב שאני יכולה להתכחש לרגשות שלי כלפיו, אבל האם אני מוכנה להתעלם מכל נורת אזהרה ופשוט להתמקד בהווה? אני באמת לא יודעת.

צליל הודעה קטע את מחשבותיי. הבטתי במסך, רואה שקיבלתי הודעה ממספר לא מזוהה. 'מחר בבוקר בספסל מאחוריי המבנה המרכזי, דין' קראתי את ההודעה וכיווצתי את עיניי בחוסר הבנה, מה הבחור הזה רוצה ממני? לא הייתי בטוחה אם כדאי לי ללכת או לא, אבל אני לא בטוחה שבאמת יש לי ברירה.

צליל הודעה נשמע שוב וליבי פעם במהרה, מה עכשיו דין? נאנחתי, אך ההודעה הייתה מאיאן הפעם. 'מחר נמשיך מהנקודה שהפסקנו בה' קראתי וחייכתי לעצמי. אני לא בטוחה אם לשמוח או להכות את עצמי שבכלל נתתי לזה לקרות. עצמתי את עיניי, נותנת למחשבות להישטף מראשי ולהיכנס לשינה עמוקה.

-

הבוקר עלה והחשש שלי מהמפגש עם דין התחיל לנקר בראשי. הלכתי אל הספסל האחורי ותהיתי מה הוא רוצה, אך כשהגעתי לא היה שם איש. אולי הקדמתי? חשבתי זאת כנראה הסיבה, עד שראיתי טלפון מונח על הספסל. ניגשתי ולקחתי אותו, רואה שמופיע סרטון על המסך. הבטתי ימינה ושמאלה, מחפשת אחר דין אך ללא תוצאה. הפעלתי את הסרטון בהיסוס, מרגישה את בטני מתהפכת כשאני צופה בסרטון שלי עירומה למחצה ברכבו של דין מאותו היום בו איים עליי. נראה שזה צולם ממצלמת אבטחה בתוך הרכב והיה לדין מספיק חשוב להוציא ממנה את הצילומים. הבטתי בסרטון שוב ושוב, צופה בעצמי מורידה את החולצה בפחד ולבסוף לא מחזיקה את דמעותיי.