העולם התחתון

פרק 10

"מה קורה פה?" ולרי מופיעה ושואלת בבהלה,  נראה שאף אחד לא רגוע או מבין מה קורה כאן בדיוק. "אני לא יודעת אבל איפה אבא שלי?" הסתובבתי להביט בכניסה, נושפת לרווחה כשאני מביטה בו נכנס עם אחד השומרים אל ההיכל ולאחר מכן הדלת נסגרה ונאטמה. "הדלתות נאטמו, יעברו ביניכם כדי לוודא שכולם פה, בבקשה שכל אחד ישאר במקומו. צוות ההנהלה והלימוד בבקשה להגיע אל הבונקר הפנימי" סגנית המנהלת דיברה שוב. התלמידים באמת התיישבו במקומם וצוות ההנהלה והמורים, ביניהם אבי הלכו אל הבונקר הפנימי, אך לא לפני שאבי הביט בי בדאגה פעם נוספת.

המאבטחים עברו בין התלמידים, מוודאים שאכן כולם נמצאים בפנים. איאן נשאר לצידי בכל הזמן הזה, עומד על המשמר ומנסה לברר מה קורה בחוץ. בינתיים נראה שהכל היה מעורפל מאוד ואף אחד לא ידע את הפרטים. "אל תפחדי" איאן הניח את ידו על כתפי כשזזתי באי שקט. "אבא שלי יכול לצאת כל רגע" רטנתי,  מזיזה את ידו ממני, מה שלא בדיוק זיכה אותי במבט רגוע מצידו. "אמרתי לך כבר מה אני חושב על זה" הוא ירק ונשען על הקיר. "איאן, זה לא הזמן לזה"  אמרתי בכעס והוא כיווץ את אגרופיו. "קודם וואיט המזדיין, האחר כך בחור בשם מאט ואז אבא שלך. את חושבת שאני אתן למישהו מהם להתקרב אלייך או למנוע ממני להיות קרוב אלייך?" הוא שואל אך לא מצפה לתשובה ממני.

עמדתי מולו המומה, איך הוא יכול להשוות בין שלושת המקרים ומה גורם לו לחשוב שיש לו שליטה על זה בכלל? "אתה רוצה לדבר על כל זה? עכשיו?" אני שואלת ונעמדת מולו. "בדיוק" הוא עונה ואני נאנחת. "אוקי" הסכמתי, מעדיפה להתעסק בצרות הכוללות את איאן ולא להתרכז בסכנה הנמצאת בחוץ כרגע. נראה שתגובתי ריצתה אותו והוא תפס את ידי, מוביל אותי אל חלקו הפנימי של ההיכל בו מסדרון צר, אך היו בו לא מעט תלמידים. "תתחפפו" הוא הורה ובתוך רגע המסדרון היה ריק לגמרי.

"אוקי אז על מה אתה רוצה לדבר קודם על דין? מה אני אמורה הסביר לגביו בדיוק? הוא ניסה להוריד לי אצבע, לירות בי ואיים עליי יותר פעמים משאני יכולה לספור" פתחתי את פי ברגע שנשארנו לבד. "אם תמשיכי להגיד דברים כאלה אני לא יכול להבטיח שאני לא אהרוג אותו עכשיו והוא לא היה מצליח לעשות את כל הדברים האלה אם לא היית מסתובבת לבד כל כך הרבה ומקשיבה לי" גבותיו מתכווצות בזעם ואני מגלגלת את עיניי בתגובה. "אני אולי לומדת כאן אבל אני לא אחת מכם, אין לי שומרי ראש שיגנו עלי או ילכו אחרי לכל מקום. חוץ מזה, איך בדיוק אני אשמה בזה שהוא ניסה להרוג אותי?!" הרמתי את קולי בחוסר אמונה מוחלט, מה לעזאזל עובר בראש המעוות שלו שהוא מעז להאשים אותי בזה שתקפו אותי.

"זה גם ככה כבר לא המצב אז אין לך מה לדאוג" הוא אומר בקצרה. "מה זה אומר?" שאלתי בבלבול, מקווה שזה לא מה שאני חושבת שזה. "שיש לך שומרי ראש שיגנו וילכו אחרייך ויותר מזה, יש לך אותי" דבריו גורמים לעיניי להיפער בבהלה. בזמן הקצר שאנחנו מכירים קרו לי יותר דברים מאשר שקרו לי בכל חיי ועכשיו שומרי ראש? הגנה מבנו של ראש אימפריית המאפיה? אני אפילו לא רוצה לדעת מה תהיה התגובה של כולם, בעיקר לא של ההורים שלי.