העולם התחתון

פרק 14

מבטו של דין לא נראה ברור בגלל החושך והחשש בי גבר. "איך הלחי שלך?" הוא שאל לפתע, גורם לי להתבלבל אפילו יותר. אולי זאת הקדמה למשהו גרוע יותר? "כואבת קצת" עניתי בהיסוס והוא התקרב יותר, מצמצם את הפער בינינו כמעט לאפס. דין הושיט את ידו אל פני, גורם לי להירתע אך תופס את סנטרי בעדינות ומסובב את הלחי הפצועה שלי אליו כדי שיוכל להביט בה טוב יותר. לא ידעתי איך להרגיש יותר, האם הוא מתכוון לפגוע בי שוב? זה לא הרגיש ככה. לבסוף הוא הניח לפני, תופס את ידי ומניח בה קופסא קטנה. "תמרחי את זה" הוא מלמל, נמנע מליצור איתי קשר עין ולאחר מכן עוקף אותי ויוצא מהחדר.

עמדתי שם המומה ממה שקרה עכשיו, מרימה את הקופסא ומשתמשת בטלפון שלי כדי לראות מה זה בדיוק. "משחה להקלה על כאב של מכות יבשות" קראתי את התווית וגיחוך קטן נמלט מבין שפתיי. דין באמת קנה לי משחה למכה שהוא נתן לי? הבחור הזה כל כך מבלבל. לרגע אחד הוא מנסה להרוג אותי ברגע השני הוא מנסה לעזור לי? אני באמת כבר לא מבינה.

משכתי בכתפיי, יוצאת מהכיתה הנטושה והולכת בחזרה לכיוון הכיתה שלי. "איך הפנים שלך?" איאן מופיע באמצע הדרך ואני קופצת בבהלה. "הפנים שלי?" נשפתי והנחתי יד על ליבי הפועם. "אני בסדר" עניתי והוא הביט בלחי שלי בחוסר שביעות רצון. "אני יודע שלא ראית רופא, אז הבאתי לך את זה" הוא אומר ומושיט לי קופסא קטנה שהייתה נראית מוכרת. הבטתי מטה אל הקופסא שדין הביא לי, רואה שאיאן מושיט לי את אותה המשחה. "תודה, לא היית צריך" אמרתי במבוכה ואיאן הביט בקופסא שהייתה לי ביד. "מי נתן לך את זה?" הוא שאל בחשדנות וליבי החל לפעום במהירות. רגע למה אני לחוצה בכלל? אני לא חייבת לו כלום.

"זה לא עניינך" קבעתי, לוקחת את המשחה מידו המושטת ומודה לו פעם נוספת. "את פאקינג צוחקת עלי. למי היה מספיק חשוב להטיס מסוק למיאמי כדי להביא לך את התרופה הזאת?" הוא רטן ופי נפער בהפתעה. "הטסת מסוק בשביל להביא לי את המשחה?" שאלתי בתמימות, אך הוא לא ענה. "לא רק אני מסתבר כי המשחה הספציפית הזאת נמצאת רק במיאמי" הוא אמר בכעס ויכלתי לראות כמה הוא מחזיק את עצמו כדי לא לקחת את המשחה השנייה ולזרוק אותה לצד השני של הפלנטה. דין ואיאן הטיסו מסוק במיוחד כדי להביא לי משחה לחבורה שקיבלתי. אני לא יודעת איך להגיב לזה בכלל עכשיו.

"תודה שהתאמצת ככה בשבילי" הודיתי לו פעם נוספת בכנות, מניחה את ידי על ידו בניסיון להרגיע אותו מעט. "אוליביה אל תשחקי איתי משחקים, מי הביא לך את זה" הוא שינה את הנושא וניער את ידי . "ולרי" שיקרתי, לא בטוחה אם זה היה חכם. הכעס התפוגג מעט מפניו, אך לא נראה שהוא קנה את זה במאה אחוז. "אני צריכה ללכת לכיתה עכשיו" התחמקתי, עוקפת אותו בזהירות ונכנסת לכיתתי. התיישבתי בכיסא, מניחה את שתיי המשחות על השולחן ובוהה בהן. "וואו מאיפה השגת את זה" ולרי הגיע והתיישבה לידי. "אם איאן שואל, ממך" מיהרתי להגיד והיא הביטה בי בשאלה. "דין הביא לי אחד ואת השני איאן הביא לי" הסברתי בקצרה והיא נראתה מופתעת יותר ממני. "וואו, הם הטיסו את זה במיוחד לכאן את יודעת יש את זה רק במיאמי, יש שם רוקח מיוחד שמכין משחות ותרופות ממש מיוחדות, את תמרחי את זה והכאב יעלם ברגע" היא אמרה ולפתע ממש התחשק לי למרוח את זה על הלחי הכואבת שלי.