העולם התחתון

פרק 23

ניסיתי לשלוט בדמעותיי בכל כוחי, אך הפחד השתלט עליי. "מה אמרת עכשיו?" איאן התעשת מעט, אוחז בכתפו בכאב. "זה לא משנה עכשיו, אנחנו חייבים לצאת מכאן!" קראתי בחשש, נזכרת שאנחנו עדיין נמצאים בשדה הקרב ובקרוב יגיעו אנשים נוספים שינסו לחסל אותנו. "מר קולינס, אנחנו מוציאים אותך מכאן" אחד משומרי הראש שלו קבע בהחלטיות. נראה כאילו ההחלטה היא לא לחלוטין שלו והדבר היחידי שהצלחתי לחשוב עליו היה אלכסנדר. הוא כנראה פקד עליהם להוציא אותו מהשטח. "קודם תכניסו אותה לרכב המשוריין" הוא מורה לו ומתיישר מעט, עדיין מגונן עליי בגופו. מי היה מאמין שאיאן לא רק יחטוף כדור במקומי, אלא גם ימשיך להגן עליי בלי לדאוג לבריאותו או בטחונו. לא ידעתי מה לחשוב על זה, אבל המשפט שאמרתי לו ברגע שנורה עוד הדהד בראשי, אני אוהבת אותך. 

"ההוראה הייתה להביא אותך בלבד" שומר הראש עונה עם מבט מושפל ארצה, יודע בדיוק כמה המשפט הזה יעורר את זעמו של איאן. "ההוראה שלי היא שתכניס אותה לרכב עכשיו!" איאן נהם והניף את אקדחו כלפי לא אחר מאשר שומר הראש שלו. "אוליביה יכולה לבוא איתי, אני אקח אותה למקום בטוח" קול מוכר נשמע לפתע ושנינו מסתובבים להביט בדין . לא היה לי זמן רב לחשוב על כמה כל הסיטואציה הזאת מפחידה ומוזרה, אבל לרגע קט היה בתוכי קול קטן שצעק לי ללכת עם דין. אני לא יודעת אם זה בגלל כל מה שקרה עם איאן או בגלל שאביו ניסה להרוג אותי, אך לא הרגשתי בטוחה בשום צעד שלי. 

"וואיט, אני עם כדור בכתף ואני עדיין אשבור לך את הפרצוף אם תצעד צעד אחד לכיוון שלה" איאן התנפח בכעס, תוהה לאן לכוון את האקדח שלו עכשיו. רציתי להגיב ולעצור אותם פעם נוספת, אך קולות הירי החלו להישמע שוב, הפעם קרוב יותר. "חיים לעוף מפה" איאן הצמיד אותי לגופו, מתעלם לחלוטין שלפני דקות אחדות ירו בו. לא היה לי זמן לומר דבר נוסף לפני שהוא החל להוביל אותי אל כיוון הרכב כשעשרות שומרי ראש מחפים עלינו.

כשהגענו אל הרכב הבטתי לאחור.  דין עמד שם, מביט בנו מהאפלה בצורה שלא ראיתי בעבר. ברגע שחצי מגופי היה בתוך הרכב הוא סובב את גבו והניף את אקדחו. אם לא הייתי יודעת מי הוא הייתי יכולה להישבע שהוא מחפה עלינו. המחשבה שלי נדחקה הצידה כשנכנסנו אל הרכב ויכלתי לראות טוב יותר את פציעתו של איאן. חולצתו הייתה ספוגה בדם שכבר החל להכתים את מושבי הרכב ופניו היו חיוורות כמו שלא היה מעולם. "אתה חייב בית חולים" קראתי בבהלה, מביטה בו נשען לאחור בכאב. "אני בסדר, זאת לא פעם ראשונה שיורים בי" הוא אומר בשקט לפני שהרכב מתחיל לנסוע ליעד לא ברור. האם הם מתכוונים לקחת אותו לרופא או שהם רק מוציאים אותו מקו האש? כלום לא ברור כשמדובר באנשים כמו איאן ואלכסנדר. "צריך לעצור את הדימום" התעלמתי מדבריו, מביטה סביבי ומחפשת אחר משהו שיוכל לעזור. לא נראה שהיה משהו שיכל לעזור.. אלא אם כן. "תוריד את החולצה" פניתי לשומר הראש שישב מקדימה, מביטה בסריג הדק שלו ומחליטה שזה יספיק. "מה?" איאן הרים את גבותיו בבלבול.