מבטו כמעט הקפיא אותי "את מאחרת לשיעור!" אבי אמר בכעס, ברור שהוא כיוון אותו לקרבה שלי ושל איאן, אך הוא לא יכל לומר את זה. "אני הולכת" קראתי מייד, מתקדמת במדרגות, אך נעצרת על ידי ידו של איאן. מה הוא עושה?!
"היא תלך כשאנחנו נסיים את השיחה שלנו" איאן קורא ברכושנות. הוא ברצינות עומד ראש בראש מול אבי בניסיון להראות שעכשיו אני חלק מהטריטוריה שלו? "סיימנו אותה!" קראתי בכעס, מנסה לנער את ידו ממני. "היא תסתיים כשאני אגיד" הוא קרא באיום ונעצרתי וכך גם אבי. אני מניחה שהוא פחד שהוא יפגע בי, או בו ופשוט נכנס פנימה ללא התראה מוקדמת.
"מה נראה לך שאתה עושה?!" כמעט צרחתי והניסיתי להשתחרר מאחיזתו בכל כוחי. "אף אחד לא יקח אותך ממני, גם לא אבא שלך. ואף אחד לא יגיד לך מה לעשות, זה לא נוגע רק לגברים אחרים, אלא לכל יצור חיי שנושם ורוצה להמשיך לנשום על האדמה הזאת, ברור?" הוא לפתע נראה שונה לחלוטין מאיאן שהכרתי עד עכשיו. מבטו מאיים וזעם נראה בעיניו, קור ממלא את גופי ולפתע אני מרגישה את מה שהייתי צריכה להרגיש בכל רגע שהייתי איתו, פחד. הוא לא צחק כשהוא אמר שאני שלו, הוא קבע בעלות לא ברורה עלי והוא לא מוכן שאף אחד יתקרב. נראה שהוא מוכן לספוג את העוקצנות והשעשוע שלי, אבל לא של אף אחד אחר, גם לא כלפיי.
אני שותקת לדקה ארוכה שנמשכת נצח ומבטו של איאן אינו משתנה. "זה אבא שלי" אני לוחשת, חוששת מתגובתו, אך לא יכולה שלא להתייחס לעובדה שהציב בפניי. "לא אכפת לי מי זה, גם אם אבא שלך היה ראש של אחד הארגונים" הוא מבהיר ואגרופיי מתכווצים בזעם "אתה חושב שאני אוכל להרגיש משהו חוץ משנאה כלפייך כשאתה מתנהג ככה לאבא שלי ומאיים עליו?" היישרתי מבט עם עיניים מבריקות מדמעות מאיימות. הוא שחרר אותי באחת, מתיישר ואני יכולה להישבע שזיהיתי חרטה קלה בעיניו. "השיחה נגמרה, את יכולה ללכת" הוא מאשר לי ואני מנענעת בראשי בחוסר אמונה וממהרת להיכנס אל המבנה. "מה חשבת לעצמך אוליביה רוג'רס?" אבי חיכה לי בפינה, גורם לכל הצבע לאזול מפניי. "אבא, זה לא מה שאתה חושב" התחלתי, מבינה כמה מחשיד זה נשמע. "אני לא עשיתי כלום, הוא זה שמתקרב אלי ואתה יודע שאני לא בדיוק יכולה להעיף אותו ממני בקלות" ניסיתי להסביר, משקרת באופן חלקי על המעורבות בקשר עם איאן.
"איך בכלל הגעת למצב הזה אחרי כמה ימים בודדים בבית הספר? את אמורה להתרכז בלימודים! יש לך מושג לאיזה סיטואציה הכנסת את העצמך?" הוא אומר את כל מה שעולה לראש ונראה שהוא עומד להשתגע. הייתי בטוחה שהוא לא יגיב כל כך גרוע בהתחשב בעובדה שהוא מעריץ של משפחת קולינס ואנחנו נאמנים להם. הוא אמור בעיקרון לעשות כל מה שאיאן אומר לו בלי למצמץ בכלל, אז זה לא שהוא יוכל להרחיק אותי ממנו. לרגע חשבתי שהוא אפילו ישמח שהיורש האגדי למשפחת קולינס מתעניין בי, בכל זאת זה נחשב לכבוד עצום מבחינתם.
"אני פשוט-" התחלתי להגיד וצליל אזעקה רועם נשמע ברחבי בית הספר. איאן וכמה שומרי ראש נכנסו פנימה, דרוכים לחלוטין. עיניו של איאן חיפשו משהו, עד שהן נחתו עליי. רגע אזעקה של מה זה? אנחנו לא אמורים לצאת החוצה במקרה כזה? אבי נראה מבוהל כמו שלא ראיתי אותו מעולם ומאות תלמידי ומאבטחים רצו מהכיתות בתוך שניות. "מה קורה כאן?" שאלתי בבלבול, מביטה סביבי ומסתחררת מהכאוס שאפף את האווירה. "זאת אזעקה שמתריעה על איום בבית הספר, זה אומר שמישהו תוקף את המתחם" איאן הוא זה שענה לי, אבי עמד כמה שניות נוספות ולבסוף התאפס. "תלכי עם כולם לבונקרים, אני אצטרף ממש עוד מעט!" הוא קרא והניח את ידו על כתפי לרגע, מביט באיאן ולרגע נרגע רגוע יותר, כאילו יודע שהוא יגן עלי.
"מה?" מלמלתי לעצמי, לא זזה עדיין מההלם. זה אמור להיות המקום הכי בטוח בעולם, הכי מאובטח שיש. איך מישהו תוקף אותו? אני כמעט ולא נושמת כשאיאן תופס את ידי ומתחיל להוביל אותי בעקבות כולם. "אוליביה, קדימה!" הוא מזרז אותי ואני מהנהנת וממהרת ללכת בעקבותיו דרך המסדרונות. אנחנו עוברים דלת נמוכה שמובילה למיליון מדרגות תת קרקעיות. "אני לא יכולה ללכת, אבא שלי כאן!" אני מסרבת לרדת למטה ואיאן אוחז בי, עוצר בעדי מלחזור אחורה בעקבותיו. "זה לא משחק מזויין! תבואי איתי עכשיו למטה ואני אדאג שמישהו יביא אותו" הוא אומר כשהוא רואה את הפאניקה בפניי, אני רואה שהוא אומר משהו לאחד המאבטחים, מאשר לי שהם אכן ידאגו שאבי מגיע לבונקר ולאחר מכן מוביל אותי בעדינות למדרגות הבונקר.
הפעם אני לא נאבקת. אנחנו יורדים במשך דקות ארוכות וההד בחלל הגדול צורם באוזניי. הבנות נראות מבוהלות והבנים רציניים, כאילו מכינים את עצמם למלחמה.
"אנחנו עומדים למות?" אני שואלת כשאנחנו מגיעים למטה ומביטה באיאן, הוא יחיד שאני חושבת שיספק לי את התשובה שאני זקוקה לה כרגע. "אני לא אתן לאף אחד לפגוע בך" הוא עונה ומניח את ידו על פניי כדי להרגיע אותי. קול האזעקה עדיין הדהד ותלמידים המשיכו לנהור אל ההיכל. "אני מבקשת מכולם להיכנס מהר אל האולם, זאת אזעקת אמת!" סגנית המנהלת קראה בכריזה וכל מי שפחד נראה מבועת כרגע. ההבנה מכה בי כשאני רואה כל מאבטח טוען את נשקו ונעמד ליד הדלת, אפילו בהם אפשר לראות את הפחד, מה גדול ומסוכן מספיק בשביל לגרום למקום הכי מאובטח בעולם להיכנס לפאניקה? אני לא חושבת שזה אי פעם קרה בעבר. ליבי דופק במהרה ואני נצמדת לאיאן בלי להבין בכלל, אנחנו באמת יכולים למות היום, מי שזה לא יהיה שחודר לכאן, הוא פותח מלחמה ואנחנו יריית הפתיחה..
************
ביקשתם כל כל יפה איך אני יכולה להגיד לא 😊
פרק קצר אמנם אבל מקווה שאהבתם ❤️
YOU ARE READING
העולם התחתון
Romanceבעולם בו ראשי העולם התחתון שולטים סכנה אורבת בכל פינה. הוא זה שקובע את החוקים, מסתורי, אפל ומשתק. לילה גורלי אחד משנה את המשחק וכלום לא נשאר אותו הדבר לאחר מכן. הוא מכיר רק הרס ומוות. תמימותה המתוקה קוראת לו לבוא, אך האם ישאיר בלבה הטהור הרס כמו תמ...
