עננים של אושר

פרק 9 - בוגד

״כשם שאין לך דבר ישר כסולם העומד בשיפוע,
כך אין לך שלם כלב נשבר.״
{מיוחס לרבי מנחם מנדל מקוצק}

—♡—

תל אביב הייתה בעיניי העיר הכי יפה. לא סתם היא משכה את כולם אליה; היא הייתה מיוחדת כמו הילדה הפופולרית הזו בבית הספר שכולם מכירים ואוהבים. כולה הייתה תוססת.

כשמכוניתי שעטה על כבישי תל אביב הלב שלי פעם בהתרגשות, התגעגעתי לרעש של העיר בשעת ערב מאוחרת, לתל אביב ההומה באנשים שחיה ובועטת.
עברו כמה שבועות מאז הפעם האחרונה שיצאתי לבלות עם חברים בשעות שבהן חיי הלילה החלו להתעורר ותל-אביב הצבעונית שלי הפכה למטורפת וחסרת מעצורים מתמיד. לפתע הרגשתי קצת כמו אורחת.
אט-אט התחלתי להתאקלם בירושלים. הכל היה מסודר בדירה, ירד העומס שהיה לי בעבודה והתחלתי להתאפס ולחזור למסלול חיי. הבנתי שהגיע הזמן לשנות אווירה ולחזור אל המשפחה והחברים שקצת זנחתי לאחרונה. עם כמה ששמרתי על קשר ודיברתי עם כולם ביום-יום, זה לא היה כמו להיפגש פנים מול פנים ולהשלים חוסרים.
המשפחה והחברים שלי היו אלו שנתנו לי כוחות, הם היו המצבר בחיים שלי. אני הייתי זקוקה להם ובאותה מידה הם היו זקוקים לי, לכן את סוף השבוע החלטתי להעביר בתל-אביב; ארגנתי לי תיק עם כמה דברים והחלטתי שאשן בבית של ההורים. ביום ראשון בבוקר אלך משם לעבודה ואז בסוף יום העבודה אחזור לירושלים, לדירה היפה שלי.

קבעתי עם הילי בבית קפה במרכז תל-אביב. התכנון שלנו היה לצאת הערב לבר עם ידידים שלנו – נמרוד ונועם, אולם התוכניות השתנו לאחר שהילי ביקשה שנדחה את הבילויים למחר ושנתראה שתינו לערב יותר אינטימי. היא אמרה שהיא רוצה לדבר איתי לבד ושהיא מעדיפה בילוי פחות הומה.
הסכמתי ולבנים לא הפריע, תאיר אפילו הודיעה שאולי לשם-שינוי גם היא תצטרף מחר ליציאה עם חברים שלי. היא סיפרה לי לפני מספר ימים שמתחשק לה שנצא יחד כי הרבה זמן לא יצאנו לבלות בבר, ולבילוי של היום היא לא הייתה יכולה להצטרף גם ככה. הרי בימי חמישי היא נהגה ללכת לשיעורי תורה עם אמא שלה ועם תמרה, ואחרי שהן הפסידו בשבילי את השיעור שהיה בשבוע שעבר, הן חיכו בקוצר רוח להצטרף לתמרה ולחברות שלה לשיעור הערב.

כרגיל, הגעתי כמה דקות לפני הילי לבית הקפה ונאלצתי לחכות לה, אז ניצלתי את הזמן הפנוי הזה בשביל לשלוח הודעה לעורכת של העיתון ולהתעדכן רגע לפני שהכתבה על אביאור עמדה לצאת. מההתכתבות בינינו היה נשמע שהיא התרשמה לטובה מהריאיון עם אביאור והיא אמרה שעד מחר בבוקר היא תשלח לי את התוצר המוגמר של הכתבה כדי שאקרא אותו פעם אחרונה לפני שיצא לאור. הייתה לי תחושה היא הייתה להוטה לא פחות ממני שהכתבה תעלה וזה גרם לי להתרגש ולחכות בציפייה שהכתבה כבר תעלה.