עננים של אושר

פרק 17 - חג האביב

"ישנם קשיים וקושיות בחיים שאותם אין האדם יכול לעבור אלא על ידי שתיקה."
{ליקוטי מוהר"ן סד, ד}

—♡—

חג הפסח הגיע. זה היה הזמן הזה בשנה שההורים ואני נהגנו לעזוב הכל ולטוס לחוץ-לארץ. בדרך כלל היינו נפגשים עם אדם – אחי הגדול, באיזה מקום באמצע העולם, ומשלימים את החסר ואת הגעגועים אחרי תקופה ארוכה שלא ראינו אותו. בתור משפחה לא מאמינה וחילונית לגמרי, לחגים לא הייתה יותר מדי משמעות בחיינו. פסח היה הזמן המושלם לטוס ולבלות בזמן משפחתי בשביל לא לסבול ממחסור בלחם ופסטה מגעילה וכשרה עם טעם לוואי.

השנה זה היה אחרת; אבא היה עסוק בעבודה, היו לו יותר מדי עניינים לטפל בהם והוא גם היה אמור לפגוש משקיע שהחליט להגיע מלונדון דווקא לחג הפסח. לא הבנתי למה המשקיע כל-כך התלהב לטעום מצות ואוכל כשר שלא עובר בגרון, שנאתי את המאכלים של החג.

לבסוף התכניות בוטלו לחלוטין לאחר שאמא לא רצתה להשאיר את אבא לבד והחליטה לא לטוס גם היא, על אף ההתעקשות של אבא להמשיך בתוכנית הקבועה כבכל שנה. החלטתי לא לטוס לאדם לבד, התבאסתי שהתכניות נהרסו והעדפתי כבר להישאר בארץ, מעולם לא טסתי לבד לחו״ל ועל אף שזה לא היה נראה לי סיפור גדול החלטתי לוותר על התענוג. הטיסה הייתה פרט שולי בעניין הזה כי העניין האמיתי היה שלא ידעתי כמה אדם ואני נצליח לשרוד ביחד לבד, רק שנינו, במשך חופשה שלמה. וגם לא ידעתי על מה יהיה לנו לדבר כל-כך הרבה זמן. האינטראקציה בינינו שאפה לאפס ולא רציתי לצאת לחופשה שכנראה אחזור ממנה בתחתית מצב הרוח, למרות שהתגעגעתי לאחי ורציתי לחדש את הקשר בינינו, לנסות להכיר את האח הגדול שלי מחדש.

אווירת החג הורגשה באוויר החמים של ירושלים. היה ריח של חג ותחושה מיוחדת ושונה משהכרתי, העיר הייתה כולה בשיאה. צפיתי דרך גג הבניין בילד קטן יחד עם אחותו הגדולה שהייתה בעצמה צוציקית קטנה, אולי בת עשר; סוחבים עגלת קניות במורד הרחוב. כנראה אמם שלחה אותם לסופר לעשות קניות לקראת החג. ריח חזק של חומרי שטיפה הגיחו לאפי מכל עבר, כאילו שלקחו את החג יותר מדי ברצינות ועוד שנייה שפכו על הבניינים אקונומיקה.

האוויר היה חמים ונעים ומולואלם הכריחה אותי לעלות יחד איתה ועם האחיינים הקטנים שלה אל הגג. אמצע חודש אפריל הרגיש לרגע כמו תחילת חודש יוני.
אחיה הקטן – דוד, דאג לנפח עבור דון וקאי בריכה קטנה שמותאמת לגילם, זו הייתה דרך מצוינת עבור מולואלם לגרום לקטנטנים להתעייף ולבזבז חצי יום איתם בזמן שאלמז מתקתקת את הבית לכבוד ערב החג. היא העדיפה שמולו תשמור על הילדים ובזמן הזה היא תסיים לארגן הכל לבד, בלי שהילדים ידרשו את תשומת ליבה ויתרוצצו לה בין הרגליים וילכלכו אחריה.
מולו הסכימה וניצלנו את הזמן בשביל לעבור על הטקסטים שהייתה צריכה ללמוד לקראת הצילומים לסדרת הנוער שבה תשתתף.