עננים של אושר

פרק 20 - מפלצת

שבוע מבורך אהובות שלי,
פרק חדש דנדש אצלכן אבל לפני שאתן קוראות חשוב לי לעדכן אתכן שבמהלך יופיעו טריגרים, ככה שבאמת חשוב לי שמי שלא בנויה לזה תעצור ולא תמשיך לקרוא את הפרק בכח. כשזה יגיע אתן תבינו לבד ואני סומכת עליכן שתפעילו שיקול דעת ואחריות אישית לעצור אם זה לא נכון עבורכן.
אוהבת וקריאה נעימה❤️

—♡—

השמש בשמיים זרחה והציפורים השמיעו קולות עדינים ושקטים. סוף חודש אפריל היה יפה מתמיד, בעיקר עם מצב הרוח הטוב שאיתו קמתי.

נאנחתי בכבדות כשהחיוך זרח על פניי לא פחות מהשמש ועצמתי את עיניי, נהנית לספוח ויטמינים מהשמש בעוד שכוס התה שלי בין ידיי ותאיר מלטפת את שיערי הבהיר בעדינות בזמן שראשי נח על רגליה.

"אפשר לספר לך משהו?" שאלתי בשקט ושברתי את השתיקה הנעימה שהייתה בינינו. זה היה רעיון טוב לעלות לגג עם כוס השתייה הראשונה של הבוקר, הייתי מסוגלת להתרגל לבקרים קלילים מהסוג הזה; שמעבירים את הבוקר באיטיות ולא ממהרים להתארגן ולצאת לעבודה. אולם ידעתי שלא נותרו בקרים כאלו יותר, החופש עמד להסתיים ומחר אשוב לעבודה.

הייתי צריכה את השבוע הזה להתאפסות. הרגשתי שמאז מעבר הדירה הייתי במירוץ בלתי-פוסק ולפתע היה לי את השקט והזמן להתמקם בירושלים כמו שרציתי. זכיתי להכיר אותה יותר, אפילו כבר זכרתי את השמות של כל הרחובות בשכונה שלי. חופשת הפסח הגיעה בדיוק בזמן שהרגשתי שעוד רגע אני מתמוטטת מכמות העומס שנפלה עליי, הרגשתי נפשית שאני צריכה את הזמן הזה לעשות עם עצמי חושבים ולהבין מה אני רוצה מעצמי – איך אני רוצה את החיים שלי בירושלים, בתור כאלה שאני נוסעת שעות ארוכות רק בשביל לישון בבית שלי ולקום לעבודה? או בתור מקום שאני לומדת את הווית החיים בו, מכירה את הסביבה החדשה שלי, את המקומות היפים שמסביבי ואת האנשים שגרים בקרבי.

ההחלטה שלי הייתה ברורה. הרי לא עברתי לירושלים רק כדי להעמיס על עצמי בנסיעות קשות בכל בוקר וערב, וגם לא עברתי לגור דווקא בירושלים רק כי רציתי לגור לבד.

אם הרצון שלי היה להתחיל את העצמאות שלי בבית ללא ההורים שלי, הייתי יכולה להמשיך לגור בתל-אביב בבית אחר, ללא הוריי. אולם הרצון שלי היה שונה, רציתי להתפתח ולהיפתח למקומות שלא פגשתי, לצורת חיים שלא הכרתי. ולמרות כל הקושי שהיה מאז המעבר הנה, ככל שהזמן עבר הרגשתי שזו הייתה ההחלטה הנכונה עבורי.