עננים של אושר

פרק 19 - פעם בחיים

"שום דבר אינו יכול לעמעם את האור
שזורח מבפנים."
{מאיה אנג'לו}

—♡—

במושג ״אהבה של פעם בחיים״ הפסקתי להאמין באיזשהו שלב בחיים שלי. ידעתי שאני צעירה ושכל החיים עוד לפניי. שאין שום סיבה הגיונית שאפסיק להאמין בגיל עשרים וארבע שקיימת אהבה כזו; של פעם בחיים לכל החיים, אולם כך יצא.

אולי זה הקשר עם תומר שהביא אותי למסקנה שלא קיימות אהבות כאלו בעולמינו, הרי אפילו אנחנו חשבנו שהקשר בינינו הוא לכל החיים. האמנו שנתקיים לעד והצלחתי לדמיין איתו את כל מה לא דמיינתי עם אף אחד אחר לפניו. ראיתי איתו משפחה וילדים, אהבה שתתקיים גם אחרי שנעזוב את העולם. הייתי תמימה וקטשית, ילדה שמאמינה שהאהבה שלה תחזיק לתמיד, לכל החיים.
ככל שהזמן חלף, נוכחתי לדעת שגם אהבה יכולה לחלוף ויסודות שנתמכתי בהם בעבר התערערו בין-רגע. הפסקתי לדמיין עם תומר שני ילדים קטנים עם שיער בלונדיני ועיניים בהירות, וכבר לא חשבתי שהאהבה שלנו תתקיים גם כשאנחנו לא נהיה כאן כדי להמשיך להחיות אותה. כי היא אמנם נשארה באוויר והצליחה להחזיק את עצמה אבל העוצמה שלה לא הייתה חזקה מספיק כדי להחזיק את עצמה בשמיים במשך דורות שלמים.

היא דמתה לבלון הליום שעם הזמן איבד את החוזק שלו; תחילה הוא עמד איתן באוויר והתהדר בפני כולם, אך אט-אט הוא דעך והעמידה האיתנה שלו הפכה לשפופה ולא יציבה, והוא כבר לא מיהר להפגין את נוכחתו ואת חוזקו בפני כולם. הוא כבר לא היה חזק כפי שהיה בהתחלה.

תומר ואני איבדנו את זה וכמונו היו זוגות חזקים מאיתנו שאיבדו את הצפון. את האהבה הגדולה שהייתה.

לא היה לי ספק שמערכת היחסים שלי עם תומר הייתה מיוחדת. אלו היו חמש שנים שהתבגרנו בהן יחד, האהבה שלנו הייתה מדהימה והעתיד שלנו זה עם זו היה סלול, אולם גם מחלומות מתוקים שחוזים בלילה – מתעוררים כשהבוקר מפציע; ועם סוף החלום, המציאות מכה בדלת.

לתומר ולי היו תקופות טובות ומעצימות אבל גם היו לנו תקופות קשות ומלאות בתסבוכות וזעם, שבקושי- רב הצלחנו לגבור אותן, להרים את הראש מעל המים ולשרוד. היינו מספיק חכמים כדי להבין שהאהבה שלנו לא מספיקה כדי שניוותר לנצח ושבלון ההליום שלנו עומד להתפוצץ, והחלטנו לסיים את הקשר בידיעה שהעתיד שלנו יחד כבר לא נודע וגם לא נועד. מחתונה ועתיד משותף עם ילדים יפים, נותרתי ללא הגבר שהיה חלק בלתי-נפרד מחיי במשך חמש שנים, וחלק מהעתיד שדמיינתי לעצמי.
המשפחות שלנו כבר ראו את העתיד שלנו יחד ותכננו גם הם תכניות גדולות לעתיד מדהים – וכגודל הציפיה הגיעה גודל האכזבה.

חיפשתי את הדרך להחזיק באמונה היחידה שהייתה לי בחיים; האמונה באהבה של פעם בחיים שלעולם לא תפסיק להתקיים, אבל לא מצאתי את הדרך להוכיח את ההוויה שלה. הפסקתי להאמין באהבה שלי ובאהבה שלא נגמרת לעולם כמו בסרטים הכי יפים וקיטשיים שאהבתי כל-כך.
היה עליי להודות בפני עצמי שעם כמה שחיפשתי, לא הכרתי זוג אנשים – זוג של אהבה, שגרם לי לדמיין בצורה הזו את הזוגיות העתידית שלי, אהבה של פעם בחיים כמו האהבה המיוחדת שיש ביניהם. לפחות לא זוג שהוא אמיתי ולא מבוים מתוך סרט. כי בסרטים היו יותר מדי זוגות שאם היו מציאותיים, הם היו גורמים לי להאמין שקיים מושג כזה אהבה של פעם בחיים.