עננים של אושר

פרק 23 - כמו בספרים

"איך אהבנו כמו בספרים ההם, נסיכה ואביר בלי שריון.*"

—♡—

להיות בחוסר אונים עם בן אדם שנקשרת אליו זה הדבר הכי גרוע שיכול לקרות, וכך מצאתי עצמי מביטה בתמונת הפרופיל של אביאור ביישומון המוכר. הוא היה לבוש בחולצה שחורה של חברת לקוסט ומכנסי ג'ינס ארוכים בצבע אפור עם קרע בברך השמאלית.

שרוול הקעקועים שלו כיכב יחד עם שעון כסוף בעל נגיעות זהב, ושרשרת המגן דוד שלו בצבצה מבעד לחולצה. הוא נשען על הג׳יפ המפלצתי שלו וחייך למצלמה, חושף את שיניו הצחורות בעוד שמבטו היה די קשוח וידיו נתחבו בכיסי הג׳ינס. עם כמה שהובכתי שזה מה שעבר לי במוח – אביאור היה נראה סקסי, לא הייתה לי דרך אחרת לתאר את היופי שנשגב מולי.

זה כבר נהיה מן הרגל שלי בשבועיים האחרונים להביט על התמונה של אביאור במסך האייפון שלי. שנאתי את זה, אבל התגעגעתי אליו והוא היה לי חסר. התרגלתי לראות אותו לעיתים קרובות ולשיחות היומיומיות איתו שהפכו אצלי למן הרגל שאני מחבבת.

הרגשתי שאני מתחילה להיקשר אליו וההיעלמות המפתיעה שלו דקרה בליבי, התמלאתי בגעגועים אליו. בין-רגע הוא נעלם מחיי וזה היה מוזר. כמו סופת הוריקן הוא נכנס לחיים הפשוטים שלי ובאותה דרך הוא גם יצא מהם.

תפסתי את אביאור באחד הלילות מקליד לי במשך כמה דקות ובעוד שאני המשכתי לחכות שההודעה תגיע, אביאור לבסוף לא שלח דבר אלא רק התנתק מהוואטסאפ. זה גרם לי להבין שלא רק אני הרגשתי באי-מוצא; שנינו הרגשנו נטועים בתוך מבוי סתום שלא ידענו כיצד לצאת ממנו ומה לעשות. נקרעים ממחשבות בינינו לבין עצמנו.

גם אני חטאתי בגעגועים אליו והקלדתי לו הודעות לא מעט פעמים אבל לעומתו, אני דאגתי לבדוק שהוא לא מחובר לפני שהתחלתי להקליד. כמוהו לבסוף לא שלחתי דבר, כי לא ידעתי מה לכתוב. לא ידעתי מה נכון להגיד. מעולם לא יזמתי עם גבר שיחה שהיא מעבר לענייני עבודה, לא ידעתי איך עושים את זה ומה כותבים. רציתי לרשום לאביאור שהתגעגעתי, שאני מתגעגעת כל-כך עד שזה כואב לי בלב ובבטן – שורף לי בכל הגוף. למה זה כואב לי? למה נקשרתי אליו מהר? למה התאהבתי?

האמת שגם היו המון רגעים שכעסתי עליו כי לא הצלחתי להבין למה הוא כל-כך התאמץ להתקרב אליי אם לבסוף הוא התרחק ממני כמו מאש. רציתי לכתוב לו שאני דואגת לו ולא מבינה למה הוא נעלם מחיי ברגע, לשאול אם עשיתי משהו שגרם לזה או שהספיק לו, אם הוא שבע ממני.

את/ה: היי

שלחתי מהר לפני שאתחרט וכרסמתי את אצבעי בזמן שהבטיתי במסך במתח וחיכיתי שאביאור יתחבר. הרגשתי שאני חייבת לעצמי תשובות, שמגיע לי להבין האם הגיע הזמן להמשיך הלאה כאילו שאביאור לא היה מעולם חלק מחיי או שיש עוד סיכוי למשהו, אני אפילו לא יודעת למה. אני מניחה שפשוט לזמן איתו, להכיר אותו, להיכנס לחיים שלו.