עננים של אושר

פרק 4 - הזמנה לחתונה

"מָה שֶׁשֶּׁלְּךָ נוֹעַד לְךָ, נִכְתַּב עֲבוּרְךָ, נוֹצַר בִּשְׁבִילְךָ וְיִהְיֶה שֶׁלְּךָ בָּעֵת וּבָּזְּמַן הַנָּכוֹן."
{לא ידוע}

—♡—

לא הייתי בחורה של ריגושים זולים אבל כשהייתי צריכה להתפרק זה היה אצל תומר. בפעם האחרונה שדיברנו זה היה באותו יום שישי בלילה, שהגעתי לבית שבעבר היה שלנו ואחרי כמה דקות מצאתי את עצמי במיטה מתחתיו. אחר כך שכבנו ככה סתם, שנינו. עירומים כביום היוולדנו. דיברנו בזמן שראשי נח על זרועו והייתי חבוקה בזרועותיו צמוד-צמוד, ממש כמו בימים של פעם.
ידו ליטפה אותי בעדינות המרגיעה והמוכרת שלו, שגרמה ללב שלי לפעום כמו משוגע ולזכור שהרגשות שלי כלפיו עדיין קיימים; אלו שניסיתי להתעלם מהם מפאת הידיעה שתומר ואני זה סיפור אחר. סיפור שכבר לא קיים.

אולי בזמן אחר, בחיים אחרים, יכולנו להיות אנחנו, עדן ותומר שהיו הזוג המושלם שכולם כבר דמיינו בעוד מספר שנים עם שני ילדים בלונדינים; חיים בניו-יורק הקרירה או באיזה מקום מושלם בארצות הברית – וילה גדולה עם בריכה ענקית, מאושרים וחיים את החיים הטובים.

באותה הפעם שנפגשנו, תומר סיפר לי שהוא הכיר מישהי. מישהי אחרת שהיא לא אני. מן תחושת בגידה הציפה אותי, היה בתוכי זעם כלפיו שהוא לא סיפר לי את זה לפני שנתתי לו את כל כולי; את הלב שלי. הגוף שלי. באותו רגע הכל התקטן למול תחושת הצריבה הנוראית שהבנתי שתומר לא יהיה שלי יותר אף פעם. אני זוכרת שמשהו בתוכי התפרק והרגשתי איך שאני מאבדת שליטה על הלב שלי שהתנפץ כמו אגרטל כבד ויוקרתי שנפל על הרצפה והפך לשברים, חלקיקים קטנים. באותו רגע הבנתי שבאמת איבדנו את מי שהיינו יחד.
תומר התגבר עליי והמשיך הלאה, והפורקן שלנו אחד אצל השנייה לא היה יכול להימשך. הסיפור שלנו הסתיים כבר מזמן אולם בפעם ההיא גם אנחנו נגמרנו, הסתיימנו לחלוטין. זה לא היה לנו בריא; זה היה רעיל ורע בשביל שנינו ובעיקר בשבילי, כי באותה תקופה לא הצלחתי לשחרר את הרגשות כלפיו ולהמשיך הלאה. הרי נפרדנו. נפרדנו והמשכנו לשחרר כל טיפת אהבה שעוד הייתה קיימת בנו בלילות במיטה.

זו הייתה הפעם האחרונה שראיתי אותו ומצאתי עצמי נופלת לרגע הזה שוב ושוב. זכרתי במדויק איך הוא אמר לי את המשפט הזה, איך הוא סיפר לי שהוא הכיר מישהי חדשה שמצליחה לשבש את הלב שלו כמו שאני בעבר שיבשתי; ואת הרגע שהרמתי את ראשי מהחזה הקשיח והמיוזע שלו שהתמלא בריח שלי, והבטיתי בו במבט כואב וחסר יכולת להכיל עוד שיברון ממנו. זה היה היום שבו התפרקנו באמת. לא רק במיטה, לא רק פיזית. אלא גם נפשית. כבר התפרקנו בתור זוג אבל הפעם הלבבות שלנו נפרדו זה מזה לגמרי, הגופות שלנו למדו בפעם האחרונה איך מרגישה האהבה שלנו שכבר איננה; איך הגופות שלנו מרגישים כשהם יחד ואיך הם לא ירגישו יותר.