פרק 22 - התמכרות מסוכנת

1.3K 128 20
                                    

"כאשר הלב אבוד ואינו מצליח למצוא מנוחה,
אזי צריך לקשור אותו בהחלטיות ובחוכמה אל השכל."

{ליקוטי מוהר"ן ל"ג, ד'}

—♡—

באחר-הצהריים בהם ישבתי בזולה של הפנימייה, מצאתי עצמי נשאבת לשיחת נפש עם אורטל. את שיעורי האמנות שלי להיום כבר סיימתי והחלטתי שאני צריכה לשבת איתה לשיחה ולשמוע את דעתה בנוגע לכל מה שקרה לאחרונה עם אביאור.

הייתי מבולבלת והרגשתי שתחת ההגדרה המילונית לצמד המילים חוסר מוצא, הדביקו את הפנים שלי וכתבו עדן רוזן.

״אני לא מצליחה להבין אותו, אורטל,״ נענעתי את ראשי בייאוש והבטיתי בה בעייפות. ״היינו בסדר, אפילו ממש בסדר. ופתאום יש תחושה שהוא מתחמק ממני.״ נזכרתי באותו היום באמצע שבוע שעבר שירדתי לזרוק את האשפה וראיתי את אביאור בלובי של הבניין, הוא אמר שלום, התחמק בכל דרך מעיניי שחיפשו את עיניו ולבסוף תירץ שהוא ממש חייב ללכת.

ידעתי שהוא עובר משהו כבר באותו היום שהתחיל להתנהג מוזר. חשבתי שאולי זה קשור בעובדה שאלמז והוא לא מדברים כבר שבוע ושהמצב הזה משפיע עליו ורציתי לקוות שהמרחק בינינו לא קשור בי. כל-כך רציתי לגלות שמדובר פשוט בנושא אישי ושבגלל זה הוא לא משתף אותי. רציתי להיות אשת הסוד שלו ולבסוף הייתי הדבר שהתרחק ממנו כמו מאש.

מולו סיפרה לי לפני יומיים שפרט לשלום, בוקר טוב ודברים הקשורים לדון וקאי, אין בין האחים שלה שום אינטראקציה. היא החלה לדאוג בנוגע לזה ולא ידעתי כיצד לעודד ולהרגיע אותה אז אמרתי לה שאלמז ואביאור הם אנשים בוגרים ושאולי המרחק ביניהם יעשה לשניהם טוב וירגיע את הרוחות ביניהם.

לא ידעתי כמה המילים שלי הצליחו לעודד אולם קיוויתי שהצלחתי בכל זאת להרגיע את מולו בדרך כלשהי. היא בתגובה נאנחה בכבדות ומלמלה שהלוואי שאני צודקת.

כמו שאלמז ואביאור טיילו במוח שלה ללא הפסקה, כך אביאור לא שחרר ממוחי לרגע; הותיר בי אוקיינוס של תהיות שיכולתי לצלול בתוכו, גם לטבוע היה אפשר מהעומק הרב שיצר. אביאור הצליח להטריף לי את הראש, הוא תפס כל פיסה אפשרית במחשבות שלי.

גם ככה הייתי מבולבלת משינוי היחסים בינינו. עדיין ניסיתי לעכל את הרגשות שלי כלפיו ולהבין מה השתנה בינינו בזמן קצר, כמה השתניתי מאז השיחה הראשונה איתו ואיך הוא הצליח לקלף ממני מסכות רבות בזו אחר זו בכזו קלילות, מבלי להתאמץ בכלל. הכל כל-כך השתנה ומזרים גמורים הפכנו להרבה מעבר. הרגשתי שעם כל יציאה הכרנו יותר, שהלב שלי הרגיש בטוח להפתח בפניו. כולי נפתחתי בפניו.

עננים של אושרWhere stories live. Discover now