פרק 15 - אח גדול

1.1K 121 78
                                    

"משפחה היא אחת מיצירות המופת של הטבע."
{ג'ורג' סנטיאנה}

—♡—

בוקר יום ראשון הגיע. תל אביב הייתה פקוקה כמו תמיד ושמחתי שישנתי אצל תאיר בשישי-שבת ונחסכו ממני הפקקים המטורפים בכבישים שבין ירושלים לתל-אביב. חשבתי להתחיל לאמץ את זה כמנהג ולישון במרכז אצל ההורים שלי בכל סוף-שבוע כדי שאוכל לראות אותם יותר ושלא אצטרך לסבול את הנסיעה המייגעת של בוקר יום ראשון. היא הייתה נוראית יותר מכל יום, אולי בגלל המחשבה שהתחיל שבוע חדש.

בימי שבת דאגתי לארגן את הבית לקראת השבוע החדש שבפתח ולעשות את כל מה שלא הספקתי במהלך השבוע. באיזשהו מקום התחלתי להתרגל והרגשתי עובדת משק בית לתפארת כשהבית היה מצוחצח בתום כל המטלות, ושעם הזמן לא שכחתי לעשות ולו דבר. כנראה שאצטרך למצוא סידור אחר עם הארגונים של הבית בשביל לחסוך מעצמי עצבים מיותרים וכדי לחוות עוד קצת זמן עם המשפחה והחברים בסופי השבוע.

למען האמת, הרגיש לי שהרבה זמן לא ביקרתי בבית. התכוונתי להעביר את סוף השבוע האחרון אצל ההורים אולם כשתאיר ביקשה שאעביר אותו יחד איתה, לא יכולתי לסרב. עבר עליה משהו והיא עדיין שמרה את זה לעצמה אבל בחרתי שלא ללחוץ עליה בידיעה מוחלטת שברגע שתרגיש מוכנה לספר, אני אהיה הראשונה שתדע מה עובר עליה ומפר את שלוותה. הסתפקתי בלנסוע אליה ביום שישי ישר אחרי הקידוש שעשיתי בפנימיה ולהעביר איתה את הזמן, לעודד אותה כמה שאפשר.

נכנסתי לקומת המשרדים, איחלתי בוקר טוב למזכירה שישבה במקומה בפתח המשרד והחלפתי חיוכים עייפים עם כמה עובדים שחלפו על פניי במהירות מסחררת.

יצחק רוזן: בוקר טוב, תעברי אצלי במשרד כשאת מגיעה.

הבטיתי בהודעה שאבא שלח לי בדיוק ברגע שפתחתי את דלת המשרד שלי והנחתי את התיק השחור שלי במקומו הקבוע. החלטתי לארגן במהירות את שולחן העבודה שלי וכתבתי לעצמי על דף מרובע וצהבהב את המטלות שיש לי היום כדי שלא אשכח דבר, הייתי חייבת לעשות לעצמי את הסדר הזה בכל תחילת יום. רק אז צעדתי לכיוון משרד המנכ"ל עם כוס התה הגדולה שתאיר הכינה לי, רגע לפני ששתינו יצאנו מביתה כל אחת לעבודתה – אני למשרדים והיא לתחנת המשטרה.

דפקתי על הדלת הגדולה שעליה התנוסס שמו של אבי ונכנסתי לאחר שהוא אישר לי בקול רם וסמכותי. עיניו היו נעוצות במסך המחשב והוא הרים את מבטו כדי להתבונן בבת הקטנה שלו.

"בוקר טוב," אמרתי וכחכחתי בגרוני. לגמתי מהתה החמים שלי והבטיתי באבא שהתרומם על רגליו וצעד לכיווני.

עננים של אושרWhere stories live. Discover now