עננים של אושר

פרק 2 - יין יאנג

"כשאדם יודע שכל מאורעותיו הם לטובתו, זו הבחינה היא מעין עולם הבא."
{רבי נחמן מברסלב}

—♡—

אמנות ואסתטיקה זרמו אצלי בדם. אהבתי שהכל מסודר ושכל דבר קשור לשני, שנאתי שיש לי בלאגן מול העיניים. הייתי חייבת שעל כל קיר תתלה התמונה המתאימה ביותר ושהכל יחד ישתלב ויצור שלמות שלא קיימת. הרמוניה.

רציתי בכלל להיות אמנית ולא כתבת במדור עסקים. עם כמה שזה היה נושא מעניין בפני עצמו, זה לא היה החלום שלי אלא החלום של אבא שלי, והגשמתי אותו בעבורו הרבה יותר מאשר בעבורי.
אהבתי מאוד לצייר, נהניתי ליצור עולם מאפס ושמקנבס לבן וריק הפכתי אותו לעולם בפני עצמו, יצירה שהיא אך ורק שלי אשר נוצרה מהקסם שיש לי בידיים והמוח שידע לכוון אותי. ובעיקר מהמון רגש.

"נונה, הציורים מהממים," תאיר אמרה כשהיא נשענה על משקוף הדלת והעבירה את מבטה על הציורים שתליתי על כל קירות החדר. ניצלתי את העובדה שאני גרה בדירה עם ארבעה חדרים בשביל ליצור לעצמי משרד שישמש לי כחדר עבודה בימים שבהם אעבוד מהבית, ומקום לאחסן או כל היצירות שלי, או לפחות את חלקן. ציורים רבים עוד נותרו בחדר שלי בבית של ההורים ושמרתי עליהם יותר מששמרתי על כל דבר אחר. הם היו תיבת הפנדורה האישית שלי.
מגיל קטן האהבה שלי לציור הייתה קיימת, אני זוכרת שזה התחיל עוד בגן; תמיד תפסתי פיקוד על פינת היצירה. כל היום ישבתי ורק ציירתי ציורים. אחר כך, בבית הספר הייתי מציירת בשיעורים כי רק ככה הייתי מצליחה להתרכז בדבריהם של המורים, אחרת הראש שלי היה מרחף ועסוק בקיר שהיה הלבן והמכוער מדי לטעמי.

בחטיבה הייתי במגמת אמנות וכך גם בתיכון. סיימתי עם הצטיינות יתרה ועבודת הגמר שלי הוצגה בתערוכת ציורים שאליה הגיעו אמנים ידועים.
למרות הכל, ההצלחה שלי בציור לא עניינה את אבי יותר מדי. הוא היה אומר לי כל הכבוד וממשיך הלאה, כי מה שהוא רצה בשבילי היה בעיניו יותר טוב מציור. הרבה יותר טוב.
הוא לא הבין עד כמה הנפש שלי מחוברת למקצוע הזה וצמאה לו, כמה השתוקקתי לזה וכמה זה היה עבורי יותר מסתם דבר. אם זה היה תלוי בי, הייתי מציירת כל היום וכל הלילה, לא ידעתי מרגוע והראש שלי היה מלא השראה, עבד שעות נוספות כשהוא עסוק במחשבות על הציור הבא שאצייר.

חייכתי אל תאיר בהוקרה והיא המשיכה את דבריה בעוד שהיא צעדה פנימה והביטה בציורים שלא הצליחה לראות מהמקום בו עמדה בכניסה, "חבל שאת לא מנסה לקחת את הציורים שלך לגלריה, הכישרון שלך מתבזבז כשאת לא מראה אותו לעולם."

"הכישרון שלי לא מתבזבז," שללתי את דבריה. "קודם כל, מכרתי לא מעט ציורים וכמה מהם תרמתי לעמותות, ודבר שני – אני מבזבזת את הכישרון שלי בללמד ילדים ונערים לצייר וזה הדבר הכי חשוב שיוצא לי מהאהבה שלי לציור." משכתי בכתפיי בחוסר אכפתיות.