עננים של אושר

פרק 18 - ש ח מ ט

״רצונך להיות אהוב - היה אוהב.״
{הבעל שם-טוב}

—♡—

השבוע עבר בקצב איטי באופן מעצבן וגרם לי להבין כמה אני לא אוהבת את החגים. לא הייתי בנויה לחופש, זה שיעמם אותי ולא מצאתי את עצמי בחוסר עשייה, היה לי קשה עם ההרגשה שהלו״ז ריק ושאני לא בלחץ להספיק משימות. התחושה שאני יכולה להתפרע עם הזמן ולעשות מה שרק ארצה מבלי לדבוק בשעון, הרגישה זרה.

העברתי את רוב ימי החופשה בסטודיו שארגנתי לעצמי בבית וביליתי שעות שלמות עם צבעים ומכחול. נתתי לכל המחשבות להתעופף ממוחי ולהכתב על הקנבאס.

באחד הימים הילי ואני נסענו בספונטניות ליום בצפון שכלל גם מסאז׳ והמון יין, וביום אחר תמרה עשתה לתאיר ולי יום היכרות עם ירושלים כאילו והיינו תיירות בסיור מודרך. זה היה בדיוק מה שהייתי צריכה בשביל להרגיש יותר בנוח בעיר הזרה שלי, לצאת להנות ולהכיר אותה.

כשמיציתי את הזמן בבית החלטתי לנסוע לתל אביב, לבלות קצת עם ההורים שלי.
אמא של אמא – סבתא אסתר, באה לביקור וסוף-סוף התמלאתי בחיבוק המספק שרק סבתא ידעה להעניק, ובריח הייחודי שלה שמילא את אפי והזכיר לי מהו געגוע אמיתי. סבתא שלי היא אישה מיוחדת במינה ואף פעם לא הבנתי איך אמא לא ירשה ממנה את החמימות המיוחדת שלה. הלב הטהור שלה גרם לי להתפעל ממנה בכל פעם מחדש.

האופטימית הבלתי-רגילה והיכולת שלה לא לתת לדבר לשבור את רוחה, גם ברגעים הקשים ביותר בחייה, הפכו אותה למודל לחיקוי שלי. ומעבר לזה, סבתא שלי כל-כך אהבה לתת מעצמה לכולם שלא היה אפשר שלא להעריך את הלב הטוב שלה. לא הייתה זכורה לי אפילו פעם אחת שהסתובבנו ברחוב וברגע שראינו אדם קשה יום – היא לא מיהרה לקנות לו אוכל ולפנות לגורמי רווחה שהיא מכירה כדי לעזור לאותו איש, בתקווה שזו תהיה הפעם האחרונה שהוא יצטרך לבקש נדבות. אני בטוחה שבזכותה נטמע בי הרצון להתנדב, הרי סבתא תמיד השתדלה להנחיל בי ובאדם את החשיבות של העזרה לאחר, ובזכותה אמא עודדה שאמשיך לעזור לאחרים ולא הצטרפה למחות יחד עם אבא על כך שאני מקדישה את הזמן הפנוי שלי למטרה הזאת.

לגמתי מהתה החמים שלי והעברתי את מבטי אל סבתא שטעמה מעוגיות החמאה הכשרות לפסח שנאדיה הכינה, נראה שהפעם ההורים שלי החליטו ללכת לפי מנהגי החג ודאגו לאוכל כשר, לשם שינוי.
פציתי את פי במבט מהסס ולבסוף התחרטתי והעברתי את מבטי אל כוס התה שאחזתי בין שתי ידיי.

״מה יש, עדן?״ סבתא שאלה בהתעניינות ולגמה מכוס התה עם החלב שלה, אני לעומתה שנאתי תה עם חלב ואהבתי את התה הרגיל והטוב.
הבטתי בה בהתחבטות אך העיניים החומות והטובות שלה שהאיצו בי עם מבטן, הצליחו לנדב ממני את מה שלא הצלחתי להחליט האם לשאול אותה.